ליטל דוויל / ועל עוד אהובה |
כמו מתאבל -
יושב, חושב, ובוכה.
החברים באים לבקר -
שואלים לשלומי
ומדברים די הרבה.
אני שוב יושב לי,
יושב וחושב -
איך ארך הזקן,
וגם הימים.
כבר כמעט שנה,
ואני עדיין יושב,
לבוש אותם הבגדים.
אני שוב יושב לי,
כמו מתאבל -
על אהובה, על עצמי
ועל עוד אהובה.
החברים באים לבקר -
דורשים לשלומי,
לשלומה,
בלי לומר אף מילה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|