תינוקת נולדה. ערביים של יום סתווי קר, שלג בחוץ, בפנים אישה
קטנה, מנסה להוציא מגופה את הנספח שהיה איתה תשעה חודשים,
הייתה ליתר דיוק. נולדה לה היא, באותו ערב קר, שעה שבע פחות
רבע, היה קר. היא מייד חלתה בראותיה. כך גם אימה, אך סיבת
החולי אינה ברורה. שתיהן הופרדו למשך חודשיים. אפילו להניקה לא
הצליחה האם יותר מעשרה ימים.

ילדה נולדה וגדלה לה. סוף סוף פגשה את אביה. גרו הם בדירה
שכורה באמצע עיר גדולה, הומת אדם, באמצע עיר יפה, מולדת קטנה,
קייב. גדלה בה הילדה וחיה עם הוריה עד ששנה עברה ועוד אחת ועוד
אחת ולבסוף שנה אחרונה. כשהייתה הילדה בארבע משנות גילה, ילדה
קטנה, היגרה היא עם משפחתה לארץ הקודש, למשפחת אביה הגדולה.
ראתה לראשונה את סבתה, סביה, דודותיה ודודיה.
לא התרשמה הילדה הקטנה אך גדלה היא וגדלה. עברו הם מבית סביה
כבר מזמן, גם היא משם נעקרה. עברו הם לעוד דירה שכורה בעיר לא
כל כך גדולה, ולא כל כך הומת אדם. התחילה ללמוד הילדה בבית ספר
הסמוך לביתה, בית ספר יסודי וקטן. הייתה מהקטנים ביותר בכיתה.

הגיעה לכיתה שישית, שם התחיל הסיוט. וכשהתחיל הוא כולו, התחילו
להתעלל בילדה הקטנה, שברו כיסאות עליה ישבה, הרביצו וקיללו
איתה, שנאו אותה, את אותה ילדה שהכירו, שנה ועוד אחת ועוד אחת
ועוד ועוד ועוד ושנה אחרונה.

אחרי שני חודשי חופשה, התגברה הילדה על כבוד פגוע ולב שבור.
הילדה עברה לבית ספר חדש, התחילה חיים חדשים, כל הדלתות נפתחו
לפניה, הרגישה הילדה שהיא מלכה, מלכה שמלכה על כל העולם. הבינה
מה היא רוצה מחייה, רצתה לשיר הילדה, אך ורק לשיר, נהנתה הילדה
מזה, נהיתה חופשייה.
וביום בהיר אחד, התחיל סיפור ששינה את אותם חיים של אותה ילדה
קטנה, השתנתה היא איתם, הילדה הקטנה לגמרי השתנתה. היא פגשה
באהבת חייה, ביום בהיר אחד, בטיול שנתי עם כיתתה, ממבט ראשון
נדלקה באמת לראשונה הילדה, התאהבה. הוא התאהב בה גם, התחילו
לדבר על נושאים מבולבלים, לא קשורים. אחרי יומיים הבינה הילדה
שזוהי אהבת אמת, יומיים בלבד. התחילו הם בקשר שסיפורו ארוך
מכדי לכותבו או לתארו. נישק אותה הילד פעם, זה היה כה נפלא.
אחרי כשבועיים, נפרד ממנה הילד בעודו אוהב אותה, כה מאוהב קשות
בה. לא מובן למה, לא מובן לכמה. עכשיו המרחק ביניהם הינו שני
סנטימטרים בלבד, כה דואג לה הילד וכה אוהבת אותו הילדה. הם
ביחד עכשיו, הם יהיו לעולם בתת-ההכרה הפנימית שלהם.
עם הזמן, נחרבה נפשה של הילדה, נחושה הייתה בדעתה למות, אולי
לנדוד לעולם אחר. ניסתה הכל עד שנכשלה ובכתה, נשברה. עכשיו
הילדה הקטנה, או אולי הלא כל כך קטנה, לא פה איתנו. גופה כאן,
אולי מסתובב בחופשיות ובקלילות בין הפרצופים השונים כמו
הפרחים, אך נפשה מתה כבר מזמן, באותו בוקר מוזר של החמישה-עשר
באוגוסט. זכרונה לברכה.