ארבל הכרמלי / כל זרג- מלך |
בין, איך שהיא, לו, מוצצת...
לבין רוחו העולה וזורחת כפלא
והוא חש ממש כמלך.
הנה נפרץ סוגר האלם
והוא גונח בהתענג הזרג;
שר, זועק על התפוגגות האבר
אשר פולט עודפי היצר.
מקונן זרג בן-גבר,
אשר פיזר אהבתו לכל עבר:
מדוע התוצאה המיידית של ההתעלות
גורמת לו מיד להתכווצות?
ומתוך נמנום אליו שוקע
בזיו אורו ששוב זורח
הוא רק ישא משאלה אחת-
מי יתנני להיות מלך גם למחרת.
23/01/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|