יושב ובוהה בך, בלי לומר אף מילה.
חושב ומרגיש את אותו הדבר,
שהרגשתי, מהתחלה...
נשכב ונושק לך, על לחייך הסמוקה
מאותם הימים כשהיינו תמימים
וידענו, אהבה...

שוב מתחיל מהתחלה.
שוב בלי לומר מילה.
לא נותר לי, אלא שוב לנסות.
שוב לחזור על אותן הטעויות.
עם אותו הרגש ואותו הצער,
לא יכול עוד לחשוב, עד שכבר מאוחר.

יושב ובוהה בך, בלי לומר אף מילה
חושב ומדחיק את אותו הצער
שצובט, בתוכי...
נשכב ונושם, לצלילי ליבך האהוב
נזכר איך חבשת את ליבי הכאוב.
ויודע, אהבה...