הלה כתבה סיפור נפלא על ילד שהצליח להתמודד עם בעיות החיים
ולגדול להיות עורך דין. הילד ששמו היה עומר היה בן במשפחה חד
הורית. אימו שעבדה כפקידה במפעל ליצור בקבוקי בירה והוטרדה
מינית על ידי הבוס שלה, חזרה כל יום מהעבודה די מאוחר. כוחה
אזל במשך היום, בגלל שהעבודה היתה קשה, ארוכה ומייגעת, הבוס
שאף פעם לא באמת חצה את הגבול לטענת האם, הציק והטריד אותה
באופן קבוע והדחקת כל הזוועה שלו גם נגסה בכוחה של אימא של
עומר. עומר, בסופו של דבר עזר לאימו, גרם לה להגיש תלונה,
להתפטר ולחיות כמו שצריך. תוך כדי עזרה לאימו צבר כוחות והרים
את עצמו גבוה.

תוך כדי שעומר, שנהפך להיות עו"ד חשוב, דפק מסמר בקיר משרדו
החדש,

הלה הפסיקה את כתיבתה אחרי אותו פסיק, ואף אחד מבני כיתתה לא
ידע באמת את הסוף של הסיפור, אבל כולם דמיינו סוף טוב, בזה הלה
היתה בטוחה, כי אף אחד באמת לא ניגש אליה ושאל מה קרה לעומר
ולאימא שלו, לאחר אותו שיעור ספרות שהמורה ביקשה ממנה לכתוב את
סיפורה על הלוח, כי הלה היתה מוכשרת והמורה רצתה להראות לכתה
איך באמת כותבים סיפור. הלה בהתחלה לקחה את זה קצת קשה, ושקעה
במחשבות רבות למה אף אחד לא רוצה לדעת את ההמשך, אבל המסקנה
שכולם חושבים שזה היה הסוף, והוא היה טוב מספיק, וזה סיפק
אותם, סיפקה את ראשה המסובך וכאן הלה הפסיקה את זרם מחשבותייה.


לאחר שנה, הלה מצאה את עצמה מסדרת את מגירותיה ומחטטת בין המון
סיפורים ישנים מלאי אבק שמילאו את מגירותיה עד אפס מקום, בין
אותם סיפורים מצאה את הסיפור על עומר ואימו, וראתה משהו ששכחה
שעשתה בזמנו. היא ראתה שהדף מחברת קרוע במדויק במקום של הפסיק
שהציק לה בין היתר בגלל בעצם הילדים שלא שאלו אותה להמשך. היא
נזכרה שאחרי שהגיעה למסקנה ההיא, שסיפקה אותה, ובעצם גרמה לה
להפסיק לחשוב על זה ולהדחיק, היא קרעה את ההמשך וזרקה אותו.
חשבה שאולי הילדים צודקים, היא טועה, והסיפור באמת נגמר כאן.

אבל היא בתוכה ידעה שזה לא נכון. שאחרי הפסיק, בא המשך, המשך
משמעותי שהסיט את כיוון הסיפור לכיוון טרגי וכואב כמו שהתחיל.
עומר, שחברתו זרקה אותו, מגלה את אימו נטולת חיים בדירתה לאחר
שבלעה 30 כדורי שינה, מחליט ללכת בעקבות אימו וקופץ מהבניין
שלה. הלה, לא שכחה את הסוף הזה, סתם ניסתה להכריח את עצמה
להיצמד למחשבה שהסוף שהספיקה לכתוב על הלוח יותר מקובל. מוות
היה מוכר בסיפוריה ושינוי זה טוב.

מאז אותו יום, לאחר שמצאה את הסיפור הישן, זכרה לעצמה הלה
שאחרי פסיקים תמיד יש המשך.

וגם, שהילדים הטיפשים מהכיתה שלה, צריכם למות בייסורים קשים.
כמו למשל צליבה.