![](http://Stage.Co.IL/img/pholder.gif)
כל כך בכיתי בהלוויה שלך, אתה לא יודע כמה. השארת אותי המומה
וכואבת.
למה לא התקשרתי אליך ראבאק? למה??? למה לא ניסיתי...
עד היום אני חושבת על זה. אותה שיחה שלא נענתה. כל-כך הרבה
יכולת לספר לי, מה אתה חווה, מה אתה מרגיש, מה אתה חושב ומה בא
לך לעשות...
אבל לא סיפרת, כי אני לא התעקשתי מספיק, ואתה היית עסוק בלשמור
עליי ועל אמא שלך שהשארת לבד.
אני נזכרת בכל אותם שיחות שלנו.
זוכר איך רבת עם אמא שלך שתחתום לך קרבי? אמא לבן יחיד. עכשו
אמא ל... זיכרון כואב.
לפרי בטן שנפל, לפרח שנקטף בטרם עת...
כל אותן שיחות, רון, אני לא יכולה לשכוח.
איך אורו עיניך אותו היום, כשחזרת עם אמא שלך בוכיה מקצין-העיר
אחרי שהכרחת אותה לחתום לך.
אתה זוכר מה אמרת לי? שאתה רוצה למות תוך כדי הסתערות על
מחבלים... למות גיבור, ציוני. שיהיה טעם לחייך בארץ...
וצחקנו על הצוואה שלך, אמרת שתשאיר לי את חלקת הירח שלך שקנית
בגרושים, והתמקחתי איתך על האופניים שכל-כך הרבית לנסוע בהם.
אז הנה. המשאלה שלך התגשמה, ולי, מה שנותר לי, זה לחכות לרגע
שלי - ואז לפגוש אותך שם למעלה.
גיבור שלי, לבוש מדי צה"ל, עם רעל בעיניים.
אז תחכה לי, טוב?!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.