עצוב לי לפעמים לזכור
שאני כבר לא תמימה
שאבדתי משהו יקר נורא
כי רציתי, בכוונה
שאם תגיד לי-ידידים,
אני אמשוך כתף מנומסת
ואפהק מאחורי יד מבוגרת
שרק משהו סגול יותר,
יותר מהר, יותר פחות,
אני מסוגלת לסבול.
עצוב לי לפעמים לחשוב
שמישהו יקרא את זה ויצחק
"היא לא תמימה?", הוא יגיד
תראו על מה היא מדברת
יש הרי דברים יותר גרועים.
ואני אפילו לא אגיב
זה לא יזיז לי בפנים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.