שנתיים. שנתיים.
זה מה שמגיע לו.
שנתיים.
רק בגלל פרט טכני. רק בגלל שהיה קטין בזמנו.
זהו.
הוא השחית את גופי.
רצח את נשמתי.
שנתיים.
זה העונש שלו.
ושלי?
שלי מאסר עולם
לחיות בתוך הגוף המושחת והבזוי הזה.
לפחד כל הזמן.
לארתע מכל נגיעה.
להסתובב בראש שמוט כשאני הולכת ברחוב.
לנתק קשר מכל העולם.
לחיות בבועה משלי.
לא לראות אף אחד.
לא לדבר עם אף אחד.
לא לזכות לטיפת אושר בחיים שלי.
לא להנות מהשמש.
מקול הציפורים.
מדברים כל-כך קטנים.
אולי זה מגיע לי... בטח הייתי בן אדם רע.
כן, כן, בגלל זה.
אני שבויה בסרט הזה שחוזר שוב ושוב.
כל אותם לילות סוערים שאני מתעוררת מהם שטופת זיעה ובוכיה.
זה יגמר מתישהו?!
שנתיים. זהו. שנתיים.
זה מה שמגיע לו.
שנתיים. |