קיבנימט, איזה קור אימים.  כבר עשר דקות אני מחכה פה בגשם
והשעה כבר חמישה לשתיים עשרה בלילה. הנה האוטובוס מגיע. אני לא
שונא כל כך גשם, אבל כשעזבתי את הבית של דורית לא ציפיתי שירד
גשם ונתפסתי לא מוכן. עכשיו אני רטוב עד לשד עצמותיי וזו הרגשה
לא כל כך נעימה . למעשה אני רועד מקור. ומסריח מזיעה והריקבון
שהבגדים שלי מתחילים לתפוס בגלל הרטיבות.
לפחות הצלחתי לשמור על המחברת שלי יבשה. טוב כמעט יבשה, היא פה
מתחת לחולצה.
אני מקווה שיש לי מספיק כסף בשביל האוטובוס....

"בחור צעיר ..."
"כן?!" ענה לי הצעיר הנחמד.
"אתה מוכן לעזור לי עם עגלה?"
"בוודאי אדוני" והרים את העגלה המשובצת האדומה שלי .
"תודה רבה בחורצ'יק, איך קוראים לך? " שאלתי אותו והוא הסתכל
עליי בפרצוף קצת נבוך "גולן " ענה לי כשהוא מביט לכיוון אחר
והתחמק מהר לספסלים האחרונים.
"אתה יכול לעצור לי במספר 116 נהג? "
"אין כזה מספר 116 , לאן אתה צריך להגיע סבאל'ה?"
"אני צריך להגיע למוזיאון הפלמ"ח באלנבי 116, מה פירוש אין כזה
מספר?!"
"טוב , שב חביבי, שלא תיפול ..."

אני שונא את ימי הגשם האלה. הנסיעות בלילות גם ככה קשות לי ,
והגשם לא עוזר בכלום. זה כמו שהחלזונות יוצאים בגשם הראשון -
גם כל המוזרים של העיר הזאת יוצאים בגשם הראשון. נראה לי שהם
נוסעים באוטובוסים כדי למצוא מקום יבש או כדי לנסות להתייבש עד
שייפסק הגשם. הנה הזקן הזה שביקש למוזיאון הפלמ"ח. מה אני אעשה
אתו עכשיו? סגרו את המוזיאון לפני שנתיים, וגם אם הוא היה
פתוח, אז בטח לא בשעה הזאת.
"כן , אני מגיע ..."
"טוב , אבל חסרות לי 20 אגורות"
"לא נורא , תיכנס , לפני שכל האוטובוס נרטב"
"ת...תודה"

אני שונא לכתוב בנסיעה, אבל הבטחתי לדורית שאני אתקשר ואקריא
לה שיר חדש . "למולל את שיערך הנוגה...." , " ... שעות על גבך
ואני לרגלייך סו.." שיט, נגמר לי הדיו. אני לא מאמין!

"סליחה אדוני, אתה יודע אולי איפה התחנה הקרובה למוזיאון
הפלמ"ח?"
"מה תה' רוצה?"
"מוזיאון הפלמ"ח, בחור צעיר. בזמני לא היינו מדברים כך
למבוגרים"
"אתה משוגע לגמרי הא?"
"באמת ! אין כבוד בימינו...."
אני אשאל שוב את הנהג, הוא בוודאי יעזור לי

"סליחה אדוני , אולי יש לך עט? או עיפרון?"
"עט ?! תחפף מפה ..."
יאללה. איזה אנשים יש בארץ הזאת.

שוב פעם הזקן המשוגע הזה עושה לי בעיות...  "אדוני , איך
קוראים לך ?"
"אפרים שלויימביץ, הבריגדה השלישית!"
" אין צורך להצדיע אדוני ..." לא יכולתי להתאפק וצחקתי.
"אתה עושה צחוק ממני? " הוא ממש נעלב, אז ניסיתי לפייס אותו.
"אני עוזי, איפה אתה גר אדוני? אני אקח אותך אחרי הסיבוב
הזה..."

ניגבתי את הזיעה והפיח בעזרת כומתת הבריגדה השלישית. אני לא
אוהב ללכלך אותה אבל הפעם לא הייתה ברירה. אני מקווה שהפעם הם
ילמדו לקח הפרחחים האלה. טוב, לא בדיוק אלה, הם כבר לא ילמדו
כלום...
חתיכת מדורה לחגוג איתה את יום ההולדת ה-80 שלי. רק חבל
שבזבזתי את בקבוק המולוטוב שלי עליהם.