קמתי לאיזה עוד יום ראשון אחד. מהימים המבאסים האלה של אחרי
סוף השבוע, שצריך שוב לקום בשש וחצי, לעלות על מדים, ולתפוס את
האוטובוס המזויין לבסיס. ניסיתי לשוות לשיער שלי מראה נורמלי
כשיצאתי מהבית. לא מבקשת שיראה מסורק, רק נורמלי. הדלקתי
סיגריה, שכיביתי אחרי שנייה שהאוטובוס הגיע. חוקי מרפי הארורים
האלה. בפנים זעופות עליתי לאוטובוס. כמובן שהנהג דרש לראות
חוגר. משום מה קשה לו להאמין שלמרות שאני במדים ועולה על
האוטובוס בשבע בבוקר אני חיילת. האוטובוס היה צפוף, רובו
מאוכלס בחיילים. הזעפתי פנים לכולם. שימותו. הסבתי את מבטי אל
סוף האוטובוס, בתקווה למצוא כסא פנוי. ברור שלא מצאתי אפילו
אחד. פתאום מבטי נתקע במקום אחד. לא יכולתי להזיז את עיני. על
הכסא הימני בשורה השנייה משמאל ישבה בחורה מדהימה. אחת
המדהימות שראיתי מימי. היא ישבה והסתכלה החוצה מהחלון, ניכר
שהרהרה במשהו. שיערה היה שחור וארוך, כל כך חלק...ניסיתי להסיט
את מבטי, אך לא יכולתי. כמעט שטבעתי בעיניה התכולות המדהימות.
לא יכולתי לזוז. הייתי משותקת. איך שאר האנשים באוטובוס לא
שמים לב לפלא הזה שיושב ממש קרוב אליהם, בכסא הימני בשורה
השנייה משמאל? היא לבשה מדים בהירים, של חיל הים, שהתמזגו
בצורה מושלמת עם העיניים המדהימות שלה. וואו. לא יכולתי לשלוט
ברגליי. הן התקדמו מעצמן אל עבר החיילת המדהימה שלי. כל עצב
בגוף שלי השתוקק שהיא תהיה שלי. אך ורק שלי. התקדמתי מבלי
להסיט את מבטי ממנה. הגעתי כבר יחסית קרוב. שהאשה הזו לידה תרד
כבר. היא בטוח לא נוסעת עד לבסיס. האשה לבשה שמלה שחורה ארוכה,
עיניה אדומות מבכי. שיט. היא בטח נוסעת לבית החולים הסמוך
לבסיס, מה שאומר שהיא תרד עוד אחרינו. עמדתי שם בחוסר אונים,
אך מבלי להסיט את מבטי ממנה. ואז בתנועה חדה היא הסתובבה ועיני
התכלת שלה ננעצו בי. מבטי נשאר תקוע בה, בגלל ההפתעה, או בגלל
חוסר הבושה שמאפיין אותי, או בגלל שניהם.
ואז פתאום היא חייכה אליי. איזה חיוך מתוק. איזה חיוך מושלם.
עברו כמה שניות עד שתפסתי את עצמי בידיים וחייכתי בחזרה.
החיילת שלי קמה מכסאה. התבוננתי החוצה. כבר הגענו לבסיס. איך
הזמן עובר מהר שנהנים, זה לא ייאמן. ירדתי למטה, והיא ירדה
אחרי. הלכנו זו לצד זו, מבלי לדבר. ואז היא שוב חייכה...
'היי' אמרה המושלמת שלי
'היי'
חייכנו.
חשבתי מהר. על מה אפשר לדבר על מה אפשר לדבר. פתאום ראיתי שעל
התיק השחור שלה רשום בטיפקס איירון מיידן. זה הספיק לי. משם
השיחה כבר זרמה. גם מושלמת וגם שומעת מטאל. וואוו. אם לא הייתי
משתוקקת אליה כל כך, בטוח שהייתי מקנאת בה.
דיברנו ודיברנו. מסתבר שיש לנו טעם דומה במוזיקה. לא ממש דומה,
כי עדיין לא מצאתי בחורה שתשמע דברים ממש כבדים כמוני, אבל
מספיק טוב. רגע, תנו לי לתקן את עצמי - הרבה מידי טוב.
הגענו לפנייה בין הבקו"ם לבסיס שלי. היא הבינה שאני צריכה
לפנות בגלל התג יחידה שלי. עמדנו זו מול זו וחייכנו. פתאום
נזכרתי שאני לא יודעת עדיין איך בכלל קוראים למושלמת שלי. בטח
יש לה שם מיוחד. ים או סתיו או קורל.
'עוד לא אמרת לי בכלל איך קוראים לך' אמרתי וחייכתי לעברה.
'יערה' היא אמרה וחייכה אליי, 'ולך?'
לאחר שאמרתי לה את שמי, נשארנו עומדות עוד כמה שניות. זה עכשיו
או אף פעם. די, כבר הגעת למסקנה שאסור לפספס הזדמנויות, והגעת
אליה בדרך הקשה, אז אל תוותרי עכשיו.
'תגידי...תרצי בצהריים להיפגש בשקם אולי? כי אצלי יום ראשון
הוא לא יום ראשון מבלי ברגר קינג'
'בטח' היא חייכה אליי 'באחת טוב לך?'
'בטח'
'טוב אז...ניפגש' היא חייכה, והתקדמה לכיווני. וואוו איזה ריח
מדהים. ריח של שמפו. איך יש לה כוח לחפוף את כל השיער הזה. איך
הוא כזה חלק. היא נתנה לי נשיקה בלחי, חייכה, והמשיכה בדרכה.
נותרתי עומדת עוד כמה שניות. שיט המסדר. טוב למי אכפת, כרגע
פגשתי את אהבת חיי. הלכתי לאט לאט, כמובן שלבסיס הגעתי באיחור.
אבל חייכתי. לא הזיז לי. חייכתי למש"ק משמעת והבאתי לו את הפס
תוך כדי התנצלות על האיחור. זה עבד עליו. מן קסם של מש"קיות
ת"ש. תמיד אנחנו נראות כאלה חמודות. הוא חייך ואמר שלא נורא,
מותר מידי פעם.
הלכתי למשרד. כרגיל שורה של חיילים כבר חיכתה לי. דיברתי עם
כולם תוך כדי שאני מחייכת ומרגיעה. אל תדאג נעזור לך. תקבל
היתר עבודה. נגיש בקשה למענק. הזמן טס לי. הגיעה השעה. סידרתי
את השיער וחיזקתי את השחור בעיניים. הלכתי לכיוון השקם.
כשהגעתי היא כבר חיכתה לי, ישבה ועישנה מלברו לייט. כמוני.
אכלנו ודיברנו והשיחה קלחה. וזה הרגיש כאילו אנחנו מכירות
שנים. סיפרתי לה על אופיר, החבר שלי עד לפני חודש, שפגע בי
נורא, ועל הכוסית ההיא שנישקתי במסיבה. היא סיפרה לי על החברה
האחרונה שלה. מסתבר שהיא בצד השני לגמרי. לא כמוני, נוטה לשני
הכיוונים ואף פעם לא מחליטה.
כבר היה רבע לאחת, והיא הייתה צריכה לחזור לבסיס. מסתבר שהיא
פקידה ויש לה הפסקות קצובות. קבענו ללכת לסרט בערב. לא יכולתי
לחכות.
הלכנו זו לצד זו, מעשנות. הגענו שוב לצומת, בה עלינו להיפרד.
'טוב אז סיפרת לי שעדיין אין לך רישיון יא צעירה' היא אמרה
וצחקה 'אז אני אאסוף אותך כבר. תשע?'
'די נו...כשאני אהיה רב"ט כמוך גם לי יהיה רישיון! וכן תשע זה
אחלה יא רעה'
'סתם מאמי. את יודעת שלא באמת התכוונתי' היא אמרה וחייכה אליי
חיוך מקסים.
'כן, אני יודעת' חייכתי חזרה אל היפה שלי.
'אז... ביי בינתיים'
'ביי יפה' אני הפעם נישקתי אותה על הלחי ופניתי לדרכי.
הסתובבתי וראיתי שהיא עדיין מחייכת ומסתכלת עליי. מושלמת כזו.
המשכתי לבסיס. כל היום עבר לי בכיף. אפילו היה לי מספיק כוח
לעשות דברים שלא עשיתי ממזמן. אפילו לא חשבתי על אופיר.
הגעתי הביתה ונכנסתי למקלחת. כשיצאתי הבטתי על עצמי במראה.
אני לא מהבחורות שאוהבות להסתכל על עצמן יותר מידי. יש לי בגוף
כמה חלקים לא ממש נסבלים. ובכלל אני צריכה להרזות. איך מושלמת
כמוה תרצה אותי בכלל. איך מישהו ירצה אותי. אבל העובדה היא
שרצו ורוצים. משום מה תמיד יש ברקע איזה בחור או שניים
שאובססיבים אליי. אז אולי כן יש בי משהו. הבטתי אל החזה שלי.
סתם גדול. הסתכלתי על הבטן. לא יזיקו קצת כפיפות. הרמתי מבט
לפנים. אני יחסית יפה היום. מזג האוויר המשתנה גרם לשפתיים שלי
להיות אדומות באופן כמעט תמידי, והחום של מימיה החמים של
המקלחת ניכר בפניי. שמתי גופייה שחורה וג'ינס. על הגופייה שמתי
ג'קט שחור כי קצת קר בחוץ. ראיתי קצת טלוויזיה בזמן שאני חושבת
איך לתרץ את היציאה המוזרה הזו לאמא. היא תמיד יודעת הכול
איכשהו, הנחשה הזו. כשיערה שלי הודיעה לי שהיא למטה עברתי
בסלון וזרקתי לאמא שאני הולכת לסרט עם חברה מהבסיס. היא הסתכלה
עליי במבט די חושד ואמרה שאוקיי ומתי אני חוזרת. עניתי לה שלא
מאוחר וירדתי במדרגות. לא הבטתי במראה הגדולה שלמטה כדי לא
להרוס את הביטחון העצמי שהיה לי.
היא חיכתה לי במכונית כסופה, כשלגופה שמלה דקה ושחורה.
'היי מותק איזו יפה!' היא חייכה ושרקה. שתינו התפוצצנו מצחוק.
'תודה תודה, גם את. לא קר לך?'
'לא ממש' היא חייכה והחלה לנסוע.
'טוב אז איזה סרט בא לך?' מה זה משנה בכלל, חשבתי. כל עוד אני
איתך אני יכולה אפילו לבהות בקיר ולהרגיש בשמיים...
'הממ..קומדיה?'
'בכיף. שמעתי שלפגוש את הפוקר'ס זה מצחיק'
'גם אני'
שתיקה מביכה כזו. אני דווקא אוהבת את השתיקות האלה. הן מעידות
על מתח מסויים, על חוסר וודאות, על...כיף.
'אז...איך היה היום בבסיס?' היא שברה את השתיקה.
סיפרתי לה על כמה חיילים ועל הסגן אלוף שאני לא סובלת ועל זה
שהמפקדים שונאים אותי ועל זה שאנחנו משחקים כדורסל ושממש כיף
ושהיא צריכה לבוא איתנו מתישהו.
והיא סיפרה על המפקדת שלה ועל זה שהא ממש יושבת לה על הוריד
ועל זה שהיא שונאת את כל הג'ובניקים שאיתה ושהיא בכלל חלמה
להיות לוחמת, אבל בגלל שיש לה בעיות בלב לא נתנו לה ושלחו אותה
להיות פקידה במקום. ואז הגענו. יצאנו לכיוון סינמה סיטי ביד
ביד.
הלכנו ואני דחפתי אותה על ערסים והיא דחפה אותי על עמודים
וקירות וכל הזמן צחקנו וצחקנו והייתה הרגשה של משהו מוכר וטוב,
ולא של משהו חדש. היא התעקשה לשלם גם על הכרטיס שלי למרות
שמחיתי על כך. למה היא עושה את זה איזו מוזרה. אופיר אף פעם לא
שילם עליי. אני לפחות קניתי את הפופקורן והשתייה. נכנסנו
לאולם, היו עדיין פרסומות. זרקתי עליה פופקורן והיא עליי
ושתינו על חבורה של בנות ועל כל מיני אנשים ועל כל האולם ועל
הסדרן שהאיר עלינו בפנס. אחרי שהואאיים עלינו בהעפה נרגענו קצת
וניסינו להתרכז בסרט. לשווא. היד שלה הונחה בטבעיות על רגלי.
שלי חיבקה אותה. סובבתי אותה אליי. הסתכלתי עליה, ואמרתי לעצמי
בראש 'הנה את עושה את זה'. נישקתי אותה והיא נישקה אותי בחזרה.
בהתחלה הנשיקה הייתה רכה, אך מהר מאוד היא הפכה למהירה
ותובענית. כשהיא הציעה שנלך אליה כל הגוף שלי צעק "כן!!!" אבל
השכל וההגיון אמרו מה לעזאזל את עושה. זו לא את. נכנעתי לגוף.
זה היה חזק ממני.
יצאנו מהאולם והלכנו במהירות לכיוון האוטו. נכנסנו, והיא
התחילה לנהוג במהירות מטורפת. בכל רמזור שהיא טרחה לעצור בו
התנשקנו. לבסוף הגענו לביתה, מן בניין נחמד בגבעתיים. עלינו
במהירות במדרגות. הבית היה קטן ומבולגן, לא ניכר שיש שם מישהו.
יערה העיפה את כל הדברים מהספה. התיישבתי והתחלתי ללטף אותה
בעדינות. היא השכיבה אותי על הספה ונישקה אותי. נשיקות רכות,
שהלכו והתחזקו. במהרה היא הורידה לי את החולצה. הורדתי את
השמלה השחורה הדקה שלה. היא לא לבשה חזייה. החזה שלה אכזב קצת
למען האמת. חשבתי שהוא יהיה גדול יותר. היא הורידה בקלות את
החזייה שלי, לא כמו אופיר שהיה תמיד מסתבך איתה. היא החלה לנשק
את החזה שלי, בזמן שהאצבע שלה מגששת בתוכי. אחר כך היא ירדה
מטה, לאחר שהסירה גם את התחתונים שלי. זו הייתה ירידה מושלמת.
הלשון שלה נכנסה פנימה כל כך עמוק, עד שזה אפילו כאב קצת. אבל
אני אוהבת שכואב קצת. 'זה כאב כיפי' יצא לי לומר לו מתישהו.
לאט לאט הרגשתי שאני עומדת לגמור, כל הגוף שלי רעד. היא לא
הרגישה בכך. אופיר תמיד הרגיש. היא הפסיקה וחזרה לנשק אותי.
ויתרתי על לגמור. הפכתי אותה והתחלתי לנשק אותה. הגעתי לחזה,
והתחלתי לנשק ולמצוץ אותו. פעם ראשונה שנגעתי או הרגשתי חזה של
בחורה. הרגשתי מוזר. הרגשתי מוזר עם הכול. ירדתי עוד ועוד
למטה. הורדתי לה את תחתוני התחרה השחורים שלבשה והתחלתי לרדת
לה. זה היה מגעיל. אף פעם לא תיארתי לעצמי שכל כך מגעיל לרדת
לבחורה, גם שהיא כזו מושלמת. תמיד נהניתי לרדת לאופיר. בכלל
הרגשתי מוזר עם הכול מה לעזאזל אני עושה אף פעם לא נגעתי או
נתתי למישהו לגעת בי כ"כ מהר עם אופיר לקח שלושה חודשים עד
ששכבתי איתו או ירדתי לו. מה קורה איתי בכלל. הרגשתי שהיא
עומדת לגמור, אז המשכתי לרדת לה עד שהיא גמרה, או לפחות עד
שהצעקות שלה שידרו לי שהיא גמרה.