קוראים לי סתיו.
שקר! מניה, מניה קוראים לי!

ומשם זה התחיל.

הילדה סתיו הסתכלה על הדף שבו כתבה לפני רגע ממש, סתם מתוך
שעמום, ולא הבינה.

אי שפיות זמנית.

בשיעור אמנות ציירו על בלוק עם פחם. משהו שרואים בכל יום.
-סתיו, המשימה היתה לצייר משהו שרואים בכל יום. איפה, במרחק של
פחות מעשרים ק"מ את רואה גדר תיל?!

לעזאזל עם חוסר הריכוז הזה.

ציור חדש. נצייר את המריצה בחצר. ועכשיו הגופות על העגלה. מה
אני עושה? איזה גופות?

לצאת. לצאת לחופשי.

ושוב שיעור. הילדה סתיו מקשקשת על היד. 812503.
מניה שוורץ. לא, לא מניה שוורץ. מספר 812503. מבינה ילדה?!

והילדה מניה נרדמה על השולחן.

גדר תיל. עגלה עם גופות. שני ילדים מתחבקים, מנסים להתחמם.
חייל צועק בגרמנית. טלאי צהוב. jude.

-אמא! הוא יהרוג אותי!
-סתיו, מה קרה לך?
-אני היא מניה! שמע ישראל! אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד
ואמת נוטה חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה וסלחת לעווני
וחטאתי ונחלתנו.

הילדה סתיו השתגעה.
שלחו אותה הביתה, ובבית שלחה אותה אמא למקלחת.

ושם, במקלחות, הכל נגמר.