|
הולך לי ומנסה למצוא רעיונות חדשים.
הם לא בתלם ולא בין השיחים.
הם לא בשמים ובטח שלא בעננים.
רעיונות חדשים, השראת אין קץ.
התגלמות אלוהית, יצר טהור.
אינם עוד בהישג ידי.
עולם ומלואו חקרתי.
בנמלים של שקיעות אף נזכרתי.
וכלום בראשי לא עלה לי.
בעוד טיפוסי נופל אני אל תוך עצמי,
באפלת תוכחי מוצא אני תקוותי,
ובמימי העכורים קפצו עלי רעיונותי.
גועל נפש זך מאור מפרה את עקרותי.
השתוללות נוירוטית של פרא היצר...?
יוצא עכשיו מכול חור.
מספיק עם זה!!!
מבוכת הרגע מחזירה אותי למציאות
בדידות חדשה של עקרות נשתלת לי שוב בעור.
ממשיך לחפש, הם שוב לא פה. |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.