זה סיפור עליי.
אני חיה בחנות גדולה למדי שמוכרת מוצרים לילדים. בחנות יש כמה
עובדים שאינם מעניינים אותי רוב הזמן.
אני יושבת במדור הבובות ומבלה את זמני בשיחות סתמיות עם
חברותיי למדף, חלומות בהקיץ וסתם בהייה בשאר.
אני אמנם לא מאחת מבובות הברבי השופעות והחצי ערומות (עדיין לא
הבנתי למה נותנים דברים כאלה לילדים קטנים) ויש שכמותי רק כמה
בחנות, אבל אני מקסימה למדי. אני פייה. שמלתי אדומה ויש לי
כנפיםם קטנות ונוצצות ואני קצת יותר יקרה מהן, אבל לא בהרבה.
לפני כמה זמן שם לב אליי אחד המוכרים בחנות.
בהתחלה נהג לעבור לידי ולהסתכל בי. ואחר כך היה גם מסדר את
כנפיי או שם אותי במקום יותר נוח, ובסופו של דבר העביר אותי
למקום שלו בחנות. לפעמים היה יושב וכותב סיפורי ואני הייתי
מסתכלת בו, שקוע בעבודתו.
הוא אמנם לא היה בחור יפה, אבל לימים פיתחתי חיבה אליו והוא
נראה לי יותר מושך מבעבר. הוא היה קצת שונה משאר העובדים וזה
הפך אותו למעניין בשבילי.
לאחר זמן מה נמאס לי. רציתי לחזור למקום שלי על המדף וכך
עשיתי.
בהתחלה הוא חיפש אותי זמן מה ואז הבין מה קרה.
כחודשיים לא ראיתי אותו עובר ליד המדף שלי.
אחרי זמן מה הוא חזר. הוא נהג בי כבשאר המוצרים בחנות, אבל לאט
לאט נבנה אותו יחס, כשהפעם הבנתי שבאמת טוב לי לידו.
הבנתי עד כמה מיוחד הוא.
הייתה גם עוד בובה שקיבלה יחס מועדף למדי ממנו.
היא נמצאה במדף גבוה למדי והייתה די יקרה. בובה של קוסמת, בעלת
שמלה ארוכה בצבע אדום ושיער שחור וחלק. הוא תמיד הוקסם ממנה
מאוד וקרן ממנה אותו הייחוד שקרן ממנה ותמיד בעוברו לידה הוא
חייך אליה, והיא- אליו.
לא מאוד אהבתי את זה, אבל ידעתי שהיא רחוקה ממנו ושאני, עדיין
זו שיושבת על שולחנו ושהוא לא ישאיר אותי שם, אם יש בובה אחרת
שהוא היה מושיב שם במקומי, אם יכול היה.
כך היה העניין עוד חודשיים, כאשר החששות והחשדות באים
והולכים.
יום אחד, בשעת הסגירה, ירדתי מהשולחן והלכתי לטייל בחנות.
אני תמיד עושה זאת בלילות וכאשר החנות נסגרת, אחרי שמכבים את
האור.
ראיתי אותו ליד המדף שלה, אוחז בה בידיו, מחייך אליה ומסדר את
שמלתה.
ידעתי שיש עוד מוכר שהיא המועדפת עליו ושהבחור שלי לא ישקר לי
ושאין לה אותה המשמעות עבורו כמו שלי יש, כי הוא אמר לי את
הדברים האלה בעצמו, אבל היה לי קשה להאמין בזה תוך כדי
התבוננות במתחש מול עיניי שבהחלט יכול היה להיות מובן בכמה
צורות.
חזרתי בשקט לשולחן וישבתי שם, בוהה כחולמת בקיר.
ולמה זה בכלל אמור להפריע לי, אני הרי סך הכל בובה? |