בתוך שקט ודממה ישנם חיים,
ישנם רגעים של אושר ואהבה,
עולם מלא בתבונה.
בתוך תוכי ישנה סערה,
סערה שמתחוללת כבר המון שנים
ומנסה אני נואשות לשחות, לצוף החוצה מהמעמקים.

ממעמקים קראתי לך, צעקתי שימך לשמיים,
צעקתי בשקט בחדרי חדרים,
כי קולי אבד, איבד את כוחו,
משום שנפלתי לעולם של פחד ואימה,
נקלעתי לכלוב של עצבות וחולשה.
ראיתי אותך מביט בי ושותק,
מנסה לפתור את התעלומה, כחידה
ואני נשארתי בלי תשובה.

מלחמה של שאלות, של סיבה ותוצאה,
סערת רוחות בתוך עולם מופלא.
מילים שנכתבו ללא לחן ושירה
בכל אלו מצאתי יציאה.
הבטתי בעצים ובכוכבי הלילה,
ראיתי מלאכים מסביבי בכל רגע ויום,
ראיתי תפילה נכתבת ועושה ניסים
וכך הצלחתי לצוף מהמעמקים.

החיים אינם תמונה שתלויה על הקיר,
בלי יוצר ובלי שגריר.
הם יצירה שמעבר לכל אשליה ודמיון,
הם הסיבה והתוצאה של מי שאני היום.
ממעמקים יצאתי לעולם אחר, לעולם שבו הכול טוב יותר.
אך עם זאת גיליתי שזה עולם של מלחמה מתמדת,
עולם של עבודה קשה.
אבל בסוף כל יום, בסוף כל שנייה, בסוף כל מחשבה,
אני יודעת שאנצח בשם האהבה.