לכתוב זה כבר לא הגיוני.
אלו סתם הזיות,
עוד חלומות בהקיץ.
אני כותב עלייך, ומדבר איתך,
ומספר את אותו סיפור בדרכים שונות.
תמיד זה את ואני,
מתנגשים במציאות.
הבריחות הגדולות,
החלליות שבאות,
והסיוטים בלילה,
והמפלצות בארון.
על האהבה,
על הכעס,
על הזעם שבי,
על ענפים בנהר,
לכודים יחד בזרם.
ואני מראה לך תהלוכת הזיות,
דרך מעוותת לומר אני אוהב אותך,
כי זה את ואני
מתנגשים במציאות,
זה תמיד את ואני.

הערה: בעת כתיבת הקטע הושפעתי מאוד מסרט בשם "לפני השקיעה",
שמתבטא ב3-4 שורות כאן. מומלץ לכם לראות!