נטע היתה לא משהו, ואני מתכוון לא משהו.  אני לא אנצל את
הסיפור הזה בשביל להשמיץ אותה בשום אופן (למרות שזה עוד יקרה),
אבל מדובר ללא ספק בעוף מוזר.  נפגשנו במרכז, קיבלתי את הטלפון
שלה מאיזה בחור, לא זוכר בדיוק מי, כי אם הייתי זוכר כבר הייתי
הורג אותו ומחביא את הגופה.  כשדיברנו בטלפון לפני שנפגשנו היא
דאגה לתת לי את הרושם כי בצד השני של הקו נמצאת לא אחרת מאחותה
התאומה של סינדי קרופורד (לפני ההריון ובלי הפלולה).  כשפגשתי
אותה, באחד מהימים בהם הייתי במרכז מסיבות אותן אני לא זוכר,
נוכחתי לדעת שלא כוסית ולא שוסית (המצאתי עכשיו, כי הייתי צריך
חרוז מטופש).  נראית בסדר, אולי טוב אחרי הרבה השקעה, בטח לא
במצבה הטבעי.  נטע נכנסה לאוטו והתחלנו בנסיעה, מחפשים מקום
לשבת בו. מעניין כמה שניות עברו מאותו הרגע עד שהחלטתי להעיף
אותה קיבינימט באיזה תירוץ מטופש (אני מהמר על לא יותר מ-2
דקות).  נטע בחנה אותי כערפד אשרשם עינו על קורבנו הבא, ומהרגע
שפתחה את פיה, הקטנצ'יק (שהיה בעצם גדולצ'יק) פשוט לא נסגר -
"אתה ככה.. אתה פה... אתה שם... וואי, הייתי בטוחה ש...למה
אתה..." (אין לי כוח לפרט מה בא במקום שלוש הנקודות).  חברים,
נקטלתי ע"י נטע קוטלת הבחורים, כמו שלא נקטלתי מעולם.  אחרי
נסיעה של חמש דקות, המצאתי איזה משהו לא ברור והסעתי אותה
לביתה (מעניין אם היא מצאה את הקשר בין הדברים שאמרה לאורכו של
ה"דייט", שנגמר מהר יותר משיר ברדיו).  לאחר מכן לא דיברנו זמן
רב, למעט אולי פעם ששלחתי לה מייל צבאי, או התכתבות בת יום
באס.אמ.אס.אמוק.  לפני כל אלו, קרה דבר משעשע וגם קצת מרגיז:
נטע שלחה לי מייל (לבית) ובו היא ממשיכה להטיח בי ביקורת!
(הפעם מסוג קצת שונה).  המייל, בתרגום לעברית, כי נטע היא
אשת-העולם-הגדול-בשקל וכנראה מתעקשת על אנגלית בשביל הרושם,
הכיל את הטקסט הבא: "תשמע, אני לא מבינה למה ניתקת קשר, אם לא
רצית אותי יכלת פשוט להגיד, אבל להיעלם ככה?  גם אני לא בטוחה
שהייתי רוצה אותך בתור חבר אבל לא נעלמים, וזו התנהגות לא
בוגרת ובלה ובלה ושיט"  (בערך מה שכתבה, זה היה מזמן).  אוי
לטיפשות - על מה את מדברת, חתיכת אוכלת במבה?  להיעלם?  אני
חושב שההיעלמות שלי התחילה כבר באותו היום באוטו, כשהתחלתי
להפוך לאוויר, כמו מייקל ג'יי פוקס בסרט "בחזרה לעתיד" שמשהו
פוגע בעבר שלו וכתוצאה מכך... טוב, לא זוכר.  קיצר הוא מתחיל
להיעלם שם.  אני לא זוכר אם תגובתי למכתב היתה צחוק לאור
הדברים שזה עתה קראתי או עלייה דרסטית ברמת העצבים שלי.  איך
בחורה, אשר במשך חמש דקות קוטלת לי את החיים, יורדת עליי (ולא
לי!) בביקורתיות של מורה לספרות, מעיזה עוד לבוא בטענות?!
החזרתי לנטע מייל, כבר לא זוכר את תוכנו, אבל הוא כלל בערך את
מה שכתבתי פה למעלה. היא שלחה לי עוד מייל, פקה פקה, ודיבורים
של בחורה די ממורמרת אחרי הכל, וכך נגמרה הפרשייה שהסעירה את
המדינה.  
ביקורת היא לא דבר טוב, נקודה.  אל תחשבו אפילו על "אבל מה עם
ביקורת בונה?", לא ולא, חברים, אין כזה דבר.  ביקורת נועדה רק
כדי להשמיץ בדרך זו או אחרת, אם במתכוון או שלא.  מאז אותה
הפגישה אני נזהר שבעתיים שלא להעביר ביקורת על אנשים אחרים.
אינך יודע איך בן אדם יגיב למה שנחשב אצלך כשולי.  אם אין לך
מה טוב להגיד - אל תגיד.
ונטע?  היא היתה כזאת... ולמה... מוזר שהיא כל הזמן...