קול נפץ רם, הפריע את הרחוב השקט. רחוב הומה אדם, ריק. מלבד
אותם אנשים. מספרם אינו עולה על מספר אצבעותיי. מזהה אני את
כולם. כל אהובי, מכרי, חברי, בשורה. מסביב, הכל אדום, דם. של
מי? ולהם, לכל אהובי, מכרי וחברי מבט חלול, חסר נשמה בעיניהם.
ניצוץ חייהם כבה. מביטה אני סביב. מחפשת אדם שעוד חי. רואה
אותו. הוא, עומד בפינה. עם מבט ממזרי בעיניים וסיגריה כבויה,
פותח פיו וללא קול אומר: "אז ככה זה כשלב מתפוצץ..."
מאהבה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.