את מאיה הכרתי לפני מספר חודשים, כאשר הטלפון המטכ"לי היווה את
נקודת המפלט האחרונה מהתאבדות-עקב-שעמום באחת מהשבתות שסגרתי.
לאחר כמה שיחות מטכ"ליות, ומעבר להחלפת טלפון - החלטנו שהגיע
הזמן להפגש.
מאיה לא היתה הבחורה הראשונה שיצאתי איתה. למען האמת, היא גם
לא היתה העשירית. אני מאמין בלצאת עוד ועוד, עד שנמאס. הרי אי
אפשר ליפול בדייטים. במקרה הכי גרוע מדובר במפלצת, במקרה הטוב
יוצא מזה קשר או סתם מציצה איכותית. בפגישה הראשונה אספתי אותה
מהבסיס (היא אמנם גרה במרכז, אך משרתת בבסיס צפוני, 5 דקות
מהבית שלי). החששות לגבי פגישה עם זוועת אנוש(למרות שהיתה לי
תמונה שלה, אך כידוע תמונה לא ממש נותנת תיאור מדויק) התנפצו
במהרה, למזלי, כאשר ניצבה מולי בחורה יפהפיה ברמות שלא הכרתי.
מאיה היא מסוג הבחורות האלו, שכמה שתנסה להבין, לעולם לא
תצליח. מצד אחד יפהפיה הורסת (ואני לא מגזים), מצד שני - לעולם
לא היה לה חבר. חייכנית וחברותית, אך אדישה כצנון רוסי לאחר
המהפכה הבולשוויקית (מה? לא ברור).  בשורה התחתונה - בובה של
בחורה, על כל מגרעותיה ויתרונותיה. כבר בפגישה הראשונה קשה היה
לי להסיר את עיניי משערה החום-שטני המבריק והמלא, חיוכה, אשר
כאילו נלקח מפרסומת למשחת שיניים, זוג עיניה המפתות וגופה
הסקסי. גם לי וגם למאיה היה ברור שפה, חברים, יש קליק ולא סתם
קליק, אלא עם פצפוצי שוקולוד לבן (סתם). קליק כזה שבא פעם
בהרבה דייטים ואכן, השבועות הבאים היו פשוט נהדרים.  
יצאנו לבתי קפה, דיברנו, נהננו, ובעיקר - הרגשנו שאנחנו
מתקרבים זה לזו. הכל נקטע כאשר באחד מימי ראשון, בהם היתה
עוברת במקום מגוריי בדרך לבסיסה, קבענו להפגש. מיותר לציין,
שהתרגשתי - מדובר פה במאיה, מאיה שלי, ולא של אף אחד אחר. אותה
בחורה שגורמת לי לחייך כמו ילד אוטיסיט ומסוגלת לגרום לי להיות
מאושר גם לאחר צונאמי. ואז הגיעה המכה.  
"אני צריכה לדבר איתך". ברור לגמרי שמאיה לא צריכה להתייעץ
איתי כמה פלפל יש לשים במרק עוף כדי שיצא טעים. היה פה משהו
אחר - הרבה יותר מסריח.
"עמית, חשבתי בסוף השבוע עלינו, והחלטתי שזה לא יילך". הייתי
בשוק - ואני מתכוון בשוק! הרגשתי המום כחייל בעל שירות של יום
שמגלה שהוא הולך לישון באוהל.
"אבל", המשיכה היפהפיה, "אני רוצה להמשיך להיות איתך בקשר, אתה
סבבה". עכשיו, הרשו לי לעצור לרגע ולהבין אחת ולתמיד. בנות -
מה לעזאזל עובר בראשכן כאשר אתן אומרות משפט כל כך נבוב ומפגר?
אני רוצה להבהיר אחת ולתמיד כיצד אנו, הבנים (או שאולי מדובר
רק בי? לא נראה לי) מפרשים משפט זה: "תשמע אדון עמית, אמנם לא
זכית באוטו זה, כולל אספקת דלק לכל החיים, אבל אל דאגה - קבל
עלינו נוזל לניקוי חרא מאסלות בחינם!". בקיצור - "להשאר איתך
בקשר"  זה כמו להגיד "קבל פרס ניחומים". להבא, פשוט תגידו שלא
מתאים לכן וזהו, ותפסיקו להיות יפות נפש.  חלאות.  
כמה מסקנות שהגעתי אליהן אחרי הקשר עם מאיה:  
1. ככל שהקשר צובר יותר תאוצה בהתחלה, כך הוא עתיד להתרסק מהר
יותר.
2. אל תזמינו אוכל ארגנטינאי במסעדות - זה לא באמת ארגנטינאי,
זה חתול במיקרו.
3. אל תבזבזו עליה יותר מדי כסף, ומצד שני - לא להיות קמצנים.
4. תמשיכו לצאת ולצאת ואל תתייאשו, כי אחרי הכל "מאיה שלי ולא
של אף אחד אחר" היא בסך הכל שורה משיר שכתבתי.