אני תמיד התעניינתי בכל מה שקשור לעולם הרוחות.
ומגיל 12 רציתי לעשות סיאנס.
עכשיו אני בת 14 ומצאתי את ההזדמנות המושלמת לעשות סיאנס.

חברה שלי אלינור עשתה אצלה מסיבת פיגמות.
היא הזמינה אותי, טל, חן, גילת, ניצן, רביד ויוליה.

אני (מעיין) החלטתי להביא את הלוח סיאנס שהיה לי בבית.
בשעה חצות אמרתי להן:"הבאתי הפתעה קטנה."
ואז הוצאתי את הלוח. כמובן שרביד וגילת לא ידעו מה זה.
אז אני הסברתי לכולן איך עושים סיאנס ומה זה וכל מה שקשור
לסיאנס.

חן ורביד נבהלו והן לא רצו לעשות את זה.
לסיאנס צריך משישה אנשים ומעלה.
אז החלטנו שאם שניהן לא רוצות אז אנחנו נעשה והן יכולות לשבת
בצד.

החזקנו בסימן שנמצא על הלוח.
ואני הזמנתי את הרוח.

בהתחלה זה היה מצחיק איך שאני קוראת לרוח. זה אפילו נשמע
דבילי.
אחרי רבע  שעה שניסיתי לזמן רוח באנו להכנע ואז אני הרגשתי
משהו מאחוריי.

"רוח אתה כאן?" שאלתי לתוך חלל החדר החשוך.
והסימן נע לכיוון הכן.

את הרוחות מותר לשאול רק שאלות של כן ולא.
כל אחת שאלה אותו משהו.

ואז אני שאלתי אותו אם הוא בגיהנום.
הסימן נע לכיוון הכן.

ואז יוליה עזבה את הסימן כי היא פחדה.
המעגל נשבר!
לפתע היה אור חזק כמו פלאש של מצלמה ואני התחלתי לצעוק.
חן שהסתכלה מהצד ראתה משהו שחור נכנס לתוך היד שלי.
היא סיפרה את זה לכולנו אבל אנחנו לא האמנו לה וסתם צחקנו.

וככה עבר הלילה. למחרת בבוקר כולנו עזבנו את הבית של אלינור.

אחרי שבוע נפגשתי עם טל.
דיברנו וראינו טלויזיה.

"את זוכרת מה שקרה עם הרוח בשבוע שעבר?" שאלה אותי טל.
"כן אני זוכרת. למה את שואלת?" אמרתי לה.
"נראה לך שבאמת נכנסה בך הרוח?" שאלה אותי טל.
ואז באתי לענות לה ופתאום הרגשתי כאב חד בידי.
והתחלתי לצעוק מכאב.

טל לא ידעה מה קרה לי והיא לא יכלה לעזור לי.
לפתע נעמדתי כאילו כלום לא קרה לי.

"לא נראה לי שהרוח נכנסה בי..... אני יודעת שהיא נכנסה בי!!!"
אמרתי לטל. אך הקול שאמר את זה לא היה הקול העדין והרגיל שלי.
זה היה קול חזק וצרוד.

ואז הסתכלתי על טל ואמרתי לה:" שלום טל אני השטן בכבודו
ובעצמו!"

טל נבהלה והסתכלה עליי במבט תמים ולא מבין.
"די מעיין! את מפחידה אותי!" היא אמרה לי.

"מעיין כבר לא פה! והיא גם אף פעם לא תחזור! אני המחליף שלה.
השטן!!!" ענה הקול שבתוכי.

טל נבהלה והלכה הבייתה.
היא כבר הספיקה לספר לכל הבנות שהיו אצל אלינור מה קרה לי
היום.
"ידעתי שנכנס בה משהו! אני ראיתי את זה ואף אחת לא האמינה לי!"
אמרה חן.

"זה לא משנה כבר!!! עכשיו צריך לחשוב מה עושים בשביל שהשד ייצא
ממנה!!!" צעקה ניצן.

כל הבנות באו אליי הבייתה וסיפרו להורים שלי את מה שקרה.
ההורים שלי לא האמינו. אני עמדתי בצד והקשבתי להכל. אחרי
שההורים שלי אמרו שהם לא מאמינים יצאתי מהפינה ואמרתי:" תאמינו
או לא מעיין הילדה הקטנה והמתוקה שלכם כבר לא כאן. אני המחליף
שלה!" צעק הקול שבי.

אמי הייתה בהלם ואבא שלי לא ידע מה לעשות.

"די תצא ממני!!! אתה לא תנצח אותי! די!!!!!!!!!!!" צעקתי.
הפעם זה לא היה השטן שדיבר אלא אני.

אמי שלי שלא ידעה מה לעשות. היא לקחה אותי למיטה שלי והשכיבה
אותי לישון. אחרי שנרדמתי הם קשרו אותי עם אזיקים וחבלים.

אבא שלי התייעץ עם רבנים.
אחד מהרבנים ביקש שיביא אותי אל בית הכנסת.

הגעתי לבית כנסת שבאמצע יש בו שולחן מאבן.

הפעולה התחילה. הרבנים ניסו להוציא ממני את השד שנכנס בי.
שעות על גביי שעות הרבנים התפללו לאלוהים שיעזור להוציא ממני
את השד. והשד שבתוכי רק קילל אותם ואת אלוהים ואת כל מי שהיה
בבית הכנסת באותו רגע.

אני לא הצלחתי להתנגד. השד היה חזק ממני. ואני הרגשתי כאילו
לאט לאט אני נופלת לתוך בור ללא תחתית.

אבל אז שמעתי מישהו קורא לי. ראיתי אור לבן אדיר.
ומישהו מוסתר מאחורי האור.

"מעיין היי חזקה! אל תתני לשטן לנצח! תילחמי על נשמתך!" אמר
הקול שמאחורי האור.

ואז הרגשתי שמישהו מחזק אותי. הרגשתי יותר חזקה.

"אתה לא תנצח אותי!!!! אני אלחם בעבור נשמתי ואני ינצח
אותך!!!! הרוע לא מנצח, הטוב מנצח!!!" צעקתי.

נאבקתי בתוך גופי בשביל לנצח את השד.
הרבנים המשיכו להתפלל לאלוהים שיעזור להם להוציא ממני את השד.

לפתע נשברו כל הזכוכיות של החלונות בצדדים.
אור לבן נכנס דרך שברי הזכוכיות.
כל הנוכחים בחדר כיסו את עיניהם מכיוון שהם חשבו שזה אלוהים.

אני המשכתי להלחם בשד.
הרגשתי שמישהו נותן לי כוח שאני ינצח את השד.
אחרי שעות של מאבק לבסוף צעקתי: אני חזקה ממך ואני
ינצח!!!!!!!!!!!!!!
תצא
ממני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
למעלה בבית הכנסת היה חלון ענק מקושט.
ואז ייצא מתוכי צל שחור ועבר דרך החלון.
החלון נשבר לאלפי רסיסים.

הזכוכיות נפלו לכל עבר וכל המקום היה מלא בזכוכיות.
האור הלבן הלך ונשארנו רק אני הוריי וכמה רבנים.

אני הייתי תשושה. עברתי מאבק קשה.
הוריי לקחו אותי הבייתה.
לקח לי שבוע להתאושש ולהיות חזקה שנית.

אחרי כל הסיפור הזה החלטתי לחזור בתשובה.
נהייתי דתייה. ואת לוח הסיאנס שהיה לי שרפתי.
אני בחיים לא אשכח את מה שקרה לי. אני כל יום מתפללת לאלוהים
ומודה לו על עזרתו.