תמיד אהבתי את סיפורי האגדות
שם הכל היה מושלם.

בגיל 16 אחרי שרון עזב אותי והשאיר אותי בהריון רציתי גם להיות
בארץ האגדות. רציתי שרון יחזור ויעזור לי לגדל את הבן שלנו.
רציתי שרון יאהב אותי. שיישא אותי לאישתו.

אבל פה זה לא ארץ האגדות אלא מציאות. בזמן שקראתי את סינדרלה
הרגשתי שמתחתיי אין כלום. שאני נופלת למטה.

ופתאום הגעתי לחדר קטן צבוע בצבע כסף ודלת אחת לבנה.
בפחד רב הלכתי לאט לכיוון הדלת שמתי את ידי הקטנה על הידית
הזהובה ולאט לאט סובבתי את הידית.

הדלת נפתחה בפניי וראיתי ים. ומולי היה גשר קטן שהוביל לעבר
סירת מנוע. הלכתי בחשש על הגשר עד שהגעתי לסירה.
התיישבתי בתוך הסירה ואז פתאום זה התחיל לזוז.

אחרי כמה זמן ראיתי אי קטן. הגעתי לאי וירדתי מהסירה.
איך שירדה כף רגלי השנייה מן הסירה ונגעה קלות באדמה הסירה
פנתה לאחור ושטה לכיוון שממנו באתי.

התחלתי ללכת באי. חיכיתי לראות מה אני יגלה פה אבל גם פחדתי.

אחרי זמן מה ראיתי את רון יושב ליד בית חלומותיי.
הוא ראה אותי וצעק:"מה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע?!?!"
הסתכלתי עליו בעיניים תמימות ולא הבנתי למה הוא מתכוון.

"בואי מהר אני רוצה להראות לך משהו." הוא אמר לי.
הלכתי בעקבותיו והוא הוביל אותי לחדר תינוקות.
"זה יהיה החדר של הבן שלנו. מה את חושבת עליו?"
הוא שאל אותי.
"זה מושלם!" עניתי לו. ואז הבנתי שחלומי התגשם. שהגעתי לארץ
האגדות.

וככה חייתי עם רון. כבר היינו נשואים. ואחרי חצי שנה ביחד לילה
אחד קמתי באמצע לילה. וגילית שירדו לי המים.
"רון קום מהר ירדו לי המים!!!" צעקתי לרון.
רון קם בבהלה. לקח זקט לקח את התיק שלי ואמר:"יאללה זזנו".

הגענו לבית חולים ואחרי שעה יצא לו תינוק קטן ומושלם.

הוא דמה לרון אבל היה לו את הצבעים שלי.

אחרי 50 שנה כבר היה לנו 2 בנות ו2 בנים.

אנחנו כבר היינו זקנים. ולילה אחד כשאכלנו ארוחת ערב רון נפל
לתוך הצלחת שלו. הוא חטף שבץ ומת במקום.

ואז התעוררתי וגיליתי את עצמי שוכבת במיטה.

גיליתי שחלמתי את זה.
אחרי חמש דקות מישהו התחיל לבכות. וזה היה רוני. התינוק שלי.

לא הספקתי להגיע אליו והוא כבר הפסיק לבכות.

רון נתן לו מוצץ. מסתבר שארץ האגדות כן קיימת....