בלילה שאנחנו יושבים
על כוסות חצי ריקות
את מעלה זיכרונות והרהורים
אני מדבר על פגמים
בחוץ, החושך מכסה את החלונות השקופים
שתי אזעקות פועלות בו זמנית
במרחק של נגיעה
אבל המרחק
משתנה
אם היינו יכולים לדבר בשתיקה
היינו מוכנים לגלות יותר
והיינו מסוגלים, להסביר את התירוצים
אני לוגם באיטיות
את מחייכת
לעיתים זה ההבדל
לעיתים, זה הקושי
ובחדר יש ענן של עשן
וצל על הקירות
את אומרת, שהיית רוצה להאמין
ואני אומר לך, שאני לא יכול לישון
מדליקה את הטלוויזיה
מחליפה ערוצים
הם רוצים אותנו, בכול מיני צבעים
כמה שיותר מטושטשים
אני מזכיר לך איך פעם
היינו מתעוררים, והיית מבקשת
שאביע משאלות
את צוחקת, זה מזכיר לי את מה שחשבתי אז
עכשיו מביט בכוס החצי הריקה
ולוגם עוד טיפה
על השולחן פזורים שירים
שכתבתי לך מזמן
את מעלה הרהורים, על עבר שיכול היה להשתנות
אני לא רוצה להפריע, אז שותק
ונותן לך לחלום
כוכבים, פנים זוהרות, מאהבים תלושים
אני צוחק בקול, שאת מספרת לי
שפעם חשבת, שאם נתפשט, לא נצליח להשתחרר
אני אומר לך בחצי חיוך, כולם בסוף נחרדים
חלק הולכים לטיפול, חלק יושבים עם חצי כוס ריקה
ומחפשים את מה שאין
את לא שואלת איפה אנחנו, על הקירות צללית של מכונית
היינו רוצים לגלות לאן היא נוסעת, שבחוץ
הרמזורים מקולקלים
עכשיו זה בא, אחר כך זה הולך
אני מזמזם שיר ישן
ולוגם עוד קצת
את מחזיקה את הכוס ביד, יותר מדי זמן
לא מעיר דבר, לא שואל מה עכשיו
אם נתאהב פתאום, בבוקר נגלה שאין לנו עוד הבטחות
את לא רוצה לחיות על תמונות וזיכרונות
אני לא רוצה להיות לבד, ככה זה שמחשיך
ככה זה שהדם הופך לצבע, וכבר אי אפשר להבחין בקווים
עוד מעט מכוניות הזבל יעברו, הסירנות יהפכו לעניין שבשגרה
רק אנחנו, נשב עם חצי הכוס הריקה
שנגמרת לאט
אולי נרדם, אולי לא נצליח להבין,
איך שוב המחשבות מתרחקות, עד ששוב אנחנו נפגשים
אני קם ללכת, את צוחקת
ולוגמת מן הכוס, עד הסוף
אני משאיר את שלי
חצי ריקה