|
הכיצד זה שכאשר אני בוכה
והאינתיפאדה בעיצומה,
כאשר אבנים קטנות פוצעות לי את הלב
ורק פיגועים יש לי בנשמה,
אתה לי אומר:
"אני בגינך דואג אך חסר אונים"?
הכיצד זה שכאשר אתה המודאג-
אני לפתע מתחזקת?
הלמען אותך לעודד
הפיגוע שלי נשכח?!
כאילו לפתע היה כלא היה
ואני נאחזת באמונה
והופכת להיות לך אם רחמנייה.
איך זה בכלל
להעמיד פנים של תם
להיאחז בתקווה
כאשר ענית על כל התשובות
ולי אין כבר אפילו שאלות?
18/01/05 |
|
|
- אם היו
נותנים לך עכשיו
חמש דקות עם אבא
שלך, מה היית
אומרת לו שלא
הספקת?
"שהוא עוד חייב
לי חמישים
שקל".
(מתוך הראיון
הבלעדי והלוהט
עם איזה אחת.
בקרוב). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.