התקווה להגיע לגיהנום
היא הדחף שלנו להמשיך ולמתוח את עצבינו.

בואי איתי,
ילדתי.
בואי ונרקוד עירומים שוב על הבמה.

המסך יפתח ומראת ענק תכסה את שדה ראייתינו
ילדים, זקנים וזאבים
יציפו את נישמותינו.

צחוק ענקי של גועל מתגלגל לי בגרון
צחוק בלתי נשלט של כאב מענג.
של שמחת אין קץ.

בואי נערתי האהובה ואראה לך מי אני באמת.
בואי אהובתי הקלילה אל מחוזותי,
מחוזות של אושר וארטילריה.
בואי נצעד שוב בשדה המוקשים של רגשותינו.
בואי ואראה לך מי אני באמת.

את כבר אישה בוגרת,
ואני נשארתי תינוק.
את מפנה ממני מבטך בתקווה שהעלם.
(לצערינו זה לא קורה)
תביני:
חסרונותי הם נפלאותי
ובעיותי הן משוש חיי.

אנחנו זקנים ואת כבר מבינה את עצמי
אהבתי כבר מתה ושלך רק הבשילה.

אשחרר את עצמי מן העץ ואפול לשמים.
רק כדי להוכיח לניוטון כי טעה
רק כדי להוכיח לך שצדקת.
רק כדי שנוכל לישון אי-פעם ביחד.
לבד.

בואי זקנתי האהובה,
בואי אל גופי החם, פרח הגיהנום.

בהשראת זאב ערבה / הרמן הסה