|
בקולות שבת דיברת אליי
הו מלכה קדושה
הנושקת לי בתום.
לבי נתון אך לך,
כלילת הקודש, נסיכה עלומה,
מלכה כבודה ונהדרה.
ציוצי ציפורים
היוו את קולות החצוצרות
המושמעים לך בעוברך בסך
והרוח הנושבת
מזמרת לך כאלף מקהלות,
כרבבות נתינים
המריעים רק לך.
עלוות העולם את אדרתך מהווה
כצעיף וגלימה אותך הם עוטפים
חובקים
ופרט לכך - דממה. דממה ודום
וכל-כך הרבה טוהרה
לך, בבוקר זה,
שבת המלכה.
12.04 |
|
|
התבוננתי בה
שעות עד שהבחנתי
בה
תיארתי לעצמי
שכל מה שאומר
ישמע מגוחך,
אבל תיאור שכזה
לא מפריע לי,
אזרתי אומץ
וניגשתי אליה.
שאלתיה: "מה
ה..."
"מצב?" היא
מיהרה לענות
"האמת היא
שהתבוננתי בך
שעות עד
שראיתיך,
אני מתארת לעצמי
שזה נשמע
מגוחך,
אבל תיאור שכזה
לא מפריע לי..."
היא סיימה.
"עזבי" ,אמרתי
לה, "אנחנו לא
מתאימים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.