עדכון אקטואלי לאגדת העם העברית "תאנים רכות"

שר האוצר יצא בראש משרדו ל"מלחמה בעוני", כשעבר בנתיבות ראה
איש זקן עומד ונוטע נטיעות של תאנים.
שאל אותו שר האוצר: "במה אתה עובד, סבא?"
השיב לו הזקן: "במחלקת הגינון בעירייה, כבוד השר".
אמר לו שר האוצר: "וכי כדאי לזקן שכמותך, בעירייה ללא תקציב,
שיהיה עוד טורח בנטיעות?"
השיב לו הזקן: "אדוני השר! אני נוטע. אם אזכה אוכל גם אני מן
התאנים שנטעתי, ואם לא - יאכלו בני העיר, כשם שאכלתי אני מן
הנטיעות שנטעו מייסדיה".

עשה השר ארבע שנים ב"מלחמה" ובממשלה וחזר לירושלים. כאשר עבר
שוב בנתיבות ראו המאבטחים אדם זקן קרב אליו, אחרי בדיקה
בטחונית הרשו לו לעבור והזקן הושיט לשר סלסלה מלאה ביכורי
תאנים יפות וביניהן תמצית חשבון אחרונה על מינוס ענק בבנק
מוסתרת בענווה. "אדוני השר", אמר לו הישיש, "אני הוא אותו זקן,
שראית לפני ארבע שנים עומד במקום זה ונוטע, והנה זיכני אלהים
ליהנות מפרי הנטיעות הללו ואף לכבדך מטובן". טעם שר האוצר מן
התאנים וערבו לחיכו עד מאוד. אמר לעוזריו הפרלמנטריים: "קחו את
הסלסלה ומלאוה במטבעות כסף - שי לזקן החרוץ וגם הפקידו בחשבון
הבנק שלו את שלוש המשכורות האחרונות שטרם שולמו לו"
נטל הזקן את הטנא המלא בכסף ואת אישור ההפקדה, בא לביתו וסיפר
לאשתו, לבניו ולנכדיו.

שמעה השכנה את דבר הזקן ואמרה לבעלה, מובטל מריר ומדוכא זה כמה
חודשים: "צא וראה, יש בני אדם העושים ומצליחים ואתה יושב בטל
בביתך ואינך עושה דבר. הנה שכננו הישיש כיבד את שר האוצר
בסלסלה קטנה מלאה בתאנים והשר מילא אותה בכסף ואף הפקיד לו
שלוש משכורות בבנק. מהר, קח סל גדול ומלא אותו בתפוחים
ורימונים, גם החבא את דף תמצית החשבון שלנו עם המינוס הגדול פי
כמה, הבא את הסל אל השר ואולי הוא יפתור את בעיותינו"
אמר לה הבעל המדוכא: "תעזבי אותי באמ'אמא שלך, אקח כדברייך סל
גדול אבל אמלאהו תאנים בלבד. דומני שהשר אוהב תאנים ביותר"
הלך המובטל ונכנס לסופר המקומי, הרי במכולת כבר לא רושמים לו
יותר... קנה כמה קילוגרמים של דבלים מהדוכן של ט"ו בשבט, שילם
ועשה דרכו אל כיכר העיר. התקרב לאנשי האבטחה, עבר את הבדיקה,
סידר מחדש את דף תמצית החשבון כך שיבלוט וניגש להביא לשר האוצר
את הסל מלא התאנים וכך אמר: "אדוני השר, שמעתי שאוהב אתה תאנים
והנה הבאתי לך בכורות נאות אלה!"
הביט שר האוצר בפניו של המובטל, הביט גם בסל, זיהה את תאני
הסופרמרקט ואת תמצית החשבון והבין למה בא זה לפניו. פנה לאנשי
הביטחון ואמר להם "קחו מובטל זה ואת פרותיו וטפחוהו על פניו".
לקחו אנשי הביטחון של שר האוצר את האיש אל חצר צדדית, יידו את
התאנים על פניו אחת אחת ושלחוהו במהירות אל הכורסא ממנה הוא
בא.

חזר האיש שמח וטוב לב לביתו כשהוא צוחק צחוק גדול.
תמהה אשתו על השינוי במצב הרוח: "מדוע זה באת שמח?"
השיב לה המובטל השמח: "מזלי הטוב שיחק לי כי הבאתי לשר תאנים
ולא עשיתי כדברייך. שווי בנפשך מה רע ומה מר היה חלקי אילו
זרקו המאבטחים את התפוחים והרימונים על פני. ואילו התאנים
הרכות והבשלות - לא זו בלבד שלא הכאיבו כלל, אלא אף נהניתי
ממתיקותן של אלו שנכנסו אל פי..."