רשמים של אהבה, בחילה, אכזבה, גאווה, נאיביות וכן הלאה וכן
הלאה...
מה לא הותירו בי כל הספרים?
ככלות הכל נותר זעם נעול,
כל כך הרבה אנרגיה פוטנציאלית מרקיבה.
"שיויתי ה' לנגדי תמיד"
זהו כנראה מהמשפטים היחידים שנחקקו במוחי בלא מודע וליוו אותי
במשך על השנים.
אני יהודי, זה אומר שלכל פעולה שלי יש לפחות צופה אחד, אני
תוהה כמה דברים היו יכולים להיות שונים לו היו אלו רק מעשי
ואנוכי האנוכי ולא אני וכל הקהל הקדוש הזה?
כמה זמן אפשר להגיד לא עוד?, וכמה אפשר להיכשל בכך?
אלפי תחנונים ונפילות אפיים חילוניות לא מושיעות מבור של נשמות
אבודות.
אבל לא, לא אחזור!
קשה ליבי מליבו של פרעה כי את שלי לא אף אחד לא מכביד. שלי כבד
ממעשים שנעשו ולא נעשו כמו המצוות.
שלח את נפשי!
כמה רציתי?
כמה אני עוד רוצה?...