אתם יודעים מה זה להרגיש כאילו אין לך אף אחד בעולם?
שאין לך למי לפנות בעולם?


אני יודעת מה זה.....

ההורים שלי שונאים אותי. הם אף פעם לא אמרו לי: "איזה  יופי את
נראית נהדר, אוי כמה שאני אוהב אותך".

האחים שלי אהבו אותי כשהייתי קטנה. עכשיו... הם שונאים אותי.


יש לי רק אח אחד שמבין אותי.

הוא אוהב אותי וגורם לי להרגיש רצוייה.

ההורים שלי לא מרוצים ממני. אני מקבלת מאיות ולא איכפת להם,
תעודת הצטיינות ועדיין לא איכפת להם, אומרים להם שאני מצויינת
ומה הם אומרים? "אתה בטוח שאתה מדבר על קרן הבת שלנו?"

אחותי חושבת שאני מישהי מפגרת. היא כל הזמן יורדת עליי.

ויש עוד אח שכל הזמן אומר לי:"תראי כמה שאת שמנה תורידי משקל!
ותפסיקי לאכול כמו פרה! את נראית כמו פרה שאכלה פרה אחרת!"

אחרי זה הורדתי 20 קילו! מ70 קילו נהייתי 50 קילו.
כמובן שאורן לא אומר כאלה דברים. אורן זה האח שאיכפת לו ממני.

הוא תמיד מנסה להגן עליי אבל כולם נגדי.

יום אחד בינואר עליתי לגג וישבתי על שמיכה.
התחיל לרדת גשם אז אורן בא לקרוא לי להכנס פנימה.

"קרן בואי פנימה. שלא תתקררי או משהו כזה" הוא אמר לי.
"למה לי להכנס פנימה? בשביל לראות מבט של שנאה מאבא ואמא?
מדורית ושי? אני מעדיפה להשאר בחוץ ולקפוא למוות. ככה כולם
יהיו שמחים!" עניתי לו.
"אני לא ישמח...." "אתה לא.... גם אני לא אשמח שאני צריכה
לעזוב מישהו נהדר כמוך. הסיבה היחידה שנשארתי בחיים עד עכשיו
היה בגללך. אתה הוא זה שגורם לי להמשיך לחיות. אבל אני לא
יכולה כבר! הם הורגים אותי! יום יום עם העלבונות שלהם, עם מבטי
השנאה שלהם.
אורן אני לא רוצה לחיות! אין לי סיבה להמשיך לחיות!" אמרתי
לו.
"די קרן. בואי נכנס פנימה ותלכי לישון. בבוקר תרגישי יותר
טוב." הוא ענה.

"אתה צודק בבוקר אני ירגיש יותר טוב." ואז קמתי והוצאתי סכין.
הוא הסתכל עליי ובא לתפוס את הסכין.

אבל היה מאוחר מדי....
אני כבר הספקתי לחתוך לעצמי את הוריד שבגרון.

ואז שמעתי את אורן צועק:"לאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
אני הרגשתי קור. ואז ראיתי אור לבן.
שמעתי מישהו קורא לי משם.

והתחלתי ללכת לכיוון האור הלבן..... יחד עם אורן....