זו היא מדינת ישראל אשר ניתנה לאברהם שקיבל את דברו של בורא
עולם.
זו היא ארץ זבת חלב ודבש אשר נודעה בעוקצה הרעיל שאיש אותו
אינו מפיל.
זו היא הארץ הקדושה הטמאה ביותר, כאן נשפך הדם כמו החול על פני
שפת הים.
זו היא הארץ בה דריסת רגלו של האלוהים נמצאת,
זו ירושלים ששייכת לכולם אך לא תדע מנוח לעולם.
זו היא הארץ בה אומרים תושביה שהזרים אותה יכבשו ואת יושביה
יסלקו.
כאן אני נכנס לתמונה בלבי יש אמונה למצוא שלווה עם כל יושבי
האדמה.
כולם את הקץ אצלנו מנבאים, מי ייתן ויווכחו כ-טועים!
לא אדמה אני דורש אלא להרחיק את הפולש, להם מדינה משלהם
שניתנה לישמעל וזו אינה ישראל!
צמאי הדם הללו מאיתנו אינם יראים, זאת משום שאנו מהם נבדלים.
את יצרנו אנו כובשים, אנו עדינים ועל היקר איננו מגינים.
כאשר חרב תוצב על גרון היהודים, אין להם לאבד אמונים,
גם בנפול השמים אל נא לנו ליפול אפיים.
גם כאשר אותנו יגלו מנחלתנו לא נאבד יש דרך בה נצעד.
אלפיים שנים היו היהודים בגולה אך מעולם תקוותם לא אבדה.
אל נא מכם להיחפז לקבור את החי, המים עוד זורמים בגיא.
הקערה על פיה להתהפך עוד תוכל, ייתכן והעם עוד יגדל,
ואנוכי אזכה שוב לראות כיצד ילדי צהל.
חשוב לזכור ולהביט אחור בהיסטוריה, במגילות שם יסופר על
הגבורות.
בלבי יש משאלה שהשמש לעולם לא תכבה, שנס סופסוף יקרה, שהירח
תמיד יאיר את הדרך, שלא נפתה לערפל ותמיד נשמור את חוקות האל.
דעתי כאן ניתנה, דעו שניתן לשנות כל גזרה.
לא הכל כתוב בספרים יש בכוחנו לשנות את החיים, העתיד אינו
נודע
ולעיתים יש לצעוד באפלה.
אנו האור לגוים אל תשפילו את ראשכם לנבזים.
איזרו כוח ואומץ כידוע ניתן להרבות מעשים בקומץ.
אנו פך השמן הקטן שמאיר באור חזק וגדול ולעולם לשאול לא
ניפול.

זו הארץ שלי הילדות הנשמה, האפר מסמל את הקבר, החי את המים
הזורמים בגיא.
הארץ הזו היא כל השמחות והאכזבות שיש לי בלב אני לא רוצה
לחיות בכאב