או: מה אני בעצם מנסה להגיד? (אני לא בדיוק יודע)
מישהו עבר פה וחידד לי את כל העפרונות. משום-מה...
ילדים חולים מקבלים מתנות
הן לא תרופות, אבל
הן מקלות על הכאב, לפעמים.
לפעמים הן רק מזיקות.
מתנות הן לא תרופות.
גם לא התרופות שהרופא נותן.
התרופות נמצאות בילדים עצמם.
פעם הייתי חולה, והייתי בבית-חולים. היה שם ילד שנשרף לו
הפרצוף. כולו התעוות. היה מלא בכוויות.
הוריו קנו לו ערכת לגו משוכללת שרצה פעם -
הוא חישק שפתיו;
מן הסתם העדיף חיבוק. נשיקה.
אלוהים לא מת.
הוא חי בקרבנו
אין לי מושג, אבל
יש לי הרבה.
כישרונות מבוזבזים צפים בצלחת מרק -
שם הם מוצאים לעצמם תעסוקה אחרת.
לכל איש יש שם.
לרוב גם יש מס' טלפון. כתובת.
יש להם גם מס' תעודת-זהות, או רשיון, או דרכון
או ביטוח לאומי.
לחלק יש אופניים.
לחלק מכונית.
יש כאלה עם כישרון ציור.
לכמה מהם יש עבודה.
כולם רוצים לאהוב.
לפעמים הם לא יודעים למה.
לפעמים הם כן.
הם לא יודעים מה זו אהבה -
אבל הם יודעים בדיוק מה זה לאהוב.
כולם רוצים להיות אהובים.
הבית שלך
הוא הבית שלי
הוא הבית שלנו.
כולנו אחד.
חמש שעות
של סבל.
שש שעות
של הנאה.
הלב שלי פועם חזק, במהירות.
כשאמות, הלב שלי יפסיק לפעום. |