פגש אותך שיר בודד שלי
אשר קרא לך: "בואי והתקרבי",
ואת לא התקרבת...
ריח בדידותו לא דעך.
שקועה היית בשירי מרחוק
אשר קיפל את חיי בתוכו,
ידעת מה לנפשי נחוץ במציאות -
בוודאי לא עלעל של פרח תלוש.
ממבצרך, בנחיריי כיסוף נושף
בעיניים עצומות ודמיון גואה,
אולי גם באצבעות לאות עד כאב,
נטלת את שירי אותך לזיין.
אמר לך שיר, אחד השירים,
שהוא יכול להישמע בהרבה מובנים,
כדי להבינו - צריך את המשורר להכיר
כדי לאמצו - צריך את הנחתום להזין.
אבל את בשלך... וזה לא את ואני.
21/01/05 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.