דויד לביא / החמצה |
קרובים עד שכואב
כול כך רוצה לגעת,
לומר: אני אוהב.
במקום זאת מנהל
שיחת חולין ריקה,
מפליג בזיכרונות,
זורק איזו בדיחה.
הזמן קצר, והיא
צריכה כבר לעזוב,
וכל מה שנותר
לומר לה לילה טוב.
אני שוב מתוסכל,
כועס רק על עצמי.
מדוע לא העזתי
גלות לה את ליבי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|