|
אי-שם עמוק בתוכי מצוי פחד עצום שגורם לי לבכי.
הפחד הגדול מהלא נודע ומקורו בשאלה אחת יחידה:
מה יש בסוף?
לאן הולכים?
מהו המוות לעומת החיים?
האם כל הנצח נשכב ככה סתם?
האם בסוף יתפוצץ העולם?
לכל איש ישנה אמונה ועל שאלת החיים היא עונה:
לטוב יש גן-עדן ולרע- גיהנום.
אך אלו חיי אשליה וחלום.
למרות הכל, חייבת אני להאמין בדבר מה בעצמי.
לכן האמונה שתיהיה לי תמיד
היא התקווה הקלושה לחיים בעתיד. |
|
|
הי אתה!
כן אתה!
אני מדבר אליך!
תסתכל עלי כשאני
מדבר אליך, שב
ישר, וסדר מייד
את ערימת הזבל
והניירת שיש לך
על שולחן המחשב.
כן, אני יכול
לראות אותך! זה
ממש בושה איך
שאתה חי. שקם את
עצמך, ומיד. צא
החוצה לשאוף
אוויר, אתה פה
כבר כמה שעות,
נכון!?
אני מכיר אותך,
זו לא הפעם
הראשונה שאני
רואה אותך פה
ככה. יאללה,
תתארגן!!
צרצר, האח הקטן
צופה בך. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.