אבי

קולך הרך שר מנגינה בת אלפיים שנה,
סיפור מתנגן על אהבה בלתי-מותנית
לבוראנו.

גופך מתנועע.
קדימה, אחורה.
בזהירות לימין, בזהירות לשמאל.
שוב קדימה, אחורה.
בזהירות לימין, בזהירות לשמאל.

   אבא, האם אינך פוחד לפול?
   לא, יונתי, תפילתי מעניקה לי יציבות.

טלית יפה על כתפיך.
לבנה עם פסים כחולים מבהיקים
במסגרת זהב.
מרוכז בתפילתך,
עיניך פקוחות
אך אינן מביטות בי.
ידיך נעות קמעה וכולי מחייכת
ממתינה למגע ידך על ראשי.

רואה דמעות בעיניך.
בקצוות אצבעותיך אתה אוסף את הדמעות
הניגרות על לחייך.

   אבא, האם אתה עצוב?
   לא, יונתי, מתפלל אני.

   אבא, למה אתה מתפלל?
   מתפלל אני, יונתי, שאצליח ללמדך
   להגיר דמעות כשתפילות בליבך.

אבי, אבי היקר,
שלמדני כי מרבי המילים
אין תפילה בליבם
ושהצביעות חסרת תפילה היא.
אבי, אבי היקר,
שלמדני
כי שווים בני האדם
ואין בהם שחור ואין בהם לבן.