יש לי אהבה גדולה לירח
מעריצה סמויה של אותו זאב בודד. ניצב, גאה, לא נרתע משקט
ובדידות
בשונה ממני.
החמימות של אורו הנוגה חודר אלי, בלאט, בעדינות, כמעט בחיוך
אני רוצה לבלוע אותו, כמו קפסולה מושלמת, אפורה ומעוגלת,
לבלוע את ירח, להיות מעוברת ממנו, ואז, או אז -
אורו הכחול , השקט , המהפנט , הכמעט אלים ביופיו, ימלא אותי,
מקצות אצבעותי ועד לצפון גופי אני אתמלא קסם. אני אזרח.
ארקד לי בין שבילים ארציים, כמעט מרחפת, נוגעת לא נוגעת.
שבויה.
לכודה בחלום.
הירח הפראי, הקר והשקט יהיה חלק מהוויתי.
לא ישאר בתוכי כלום מלבדו.
לא גוף ולא נשמה, רק אור נוגה - אושר.