בלוז ראשון בינואר עגום
יש הפוגה בגשם השורט.
את שיכורה כולך,
אני נוכח-נפקד.
ארבעים ושמונה שעות כבות, הולכות לאבדון.
את יפה לי.
השתיקה יפה לי בשעות מאוחרות כאלו
אני נותן דרור למילים האבודות
אשר פורשות כנפים אל האופק.
זה הרי לא יועיל לי במאום -
אני מתהדר בנוצות רציונליות.
זה בודאי לא סיפור אהבה שיכנס לספרי אגדה.
ואין לי כרגע אונומטופאות שינגנו רעשי רקע לרחשי הלב.
פוסידון מאים להציף אותי בגליו
לוציפר נועץ בי את קלשונו
la maladie d'amour
טרובדור עלוב נפש בכלוב של זהב .
עיניך צולבות אותי:
"רק עוד קצת,רק עוד קצת."
היה לי די והותר,ז'וזפין ,ילדונת יפה שלי
עולה על גדותיו הנהר.
הניחי לי לחפש את דמותי |