שלושים ואחת בדצמבר, אלפים וכמה שנות דור
אחת עשרה וחמישים דקות שבויות בתוך כלוב שיכורים
לפני חצות אפופי עשן .

אני לא מהסוג שרוקד .
לפעמים נדמה לי שאת מן הסוג העור
שלא יודע לזהות בדידות במיטב מחלצותיה
בעוד עשר דקות
את כבר לא תהיי
ז'וזפין שלי
בעוד עשר דקות
אני לא אהיה נסיך הכזבים
מגיש נעלי זכוכית
שלא שוות יריקה.
או נפולאון בונאפארט בכבודו ובעצמו

הרי אף פעם לא הייתי.

יש בי כיסופים לtombe la neige
של אדאמו.
הוא יקרר את פני הבוערים.                                    
                               
בעוד עשר דקות הנצח יותר כרות ראש
פניו מכחילות מחנק                          
כוכביו כבים
אני מרים דגל לבן רצוף חורים שחורים
של חסר ידיעה.
אני נכנע.
קחיני בשבי זרועותיך
דמי בראשי השיכור.
ראשי בכוסי המלאה אבדן עצות
עד אפס מקום.
יין התבוסה בא בקרבי .
שמא תקראי לזה נצחון פירוס
נצחת אותי,מכשפת.
בעוד עשר דקות על קיר הנידונים
כל התועים ישליכו בי חיצים מרעלים
כישפת אותי
כל כולי בדיה
אף פעם לא תזכרי קרבות עקובים מדם.

אני נסוג

לא הייתי כאן מעולם.