תמיד יש הפוגה בין שתי סערות
זה היה טוב מדי
אף אחד מאיתנו לא האמין שזה אמיתי
עמוק בפנים קיווינו שזה יימשך

עד שיום אחד
זה נגמר ונשכח כאילו אף פעם לא היה
ואז כשהכל התחיל לחזור לעצמו
כולנו הרגשנו את זה מתקרב
ידענו שהסוף קרוב

אף אחד לא דיבר על זה
אף אחד לא חייך
מפעם לפעם הופיעה דמעה
אבל גם היא נעלמה

הכל היה דומם
צללים שחורים השתקפו על הקירות
רוחות רחוקות שרקו בחלונות
משהו חדר לאט לאט
לתוך כל אחד ואחד מאיתנו
הרג את כל הטוב שהיה בנו פעם

ובסוף כשהוא הגיע
שלו למדי, אצילי
אף אחד לא הופתע מבואו
כולנו היבטנו בו בעיניים נוצצות
מחכים שיגיד את המילים
שישנו את הכל

כולנו ידענו כמה כואבות יהיו ההשלכות
אבל הפיתוי היה חזק מדי
גדול מדי
הוא השתלט על כולנו

הוא שתק רגעים מספר
הביט בכולנו בעיניו האדומות
ואמר לאט את מילות המוות
הוא עבר אחד אחד
כשהוא נוגע בראשו של כל אחד מאיתנו
אצבעותיו הקרות חסרות החיים
השאירו על עורנו כוויות קרות
בלי דם