אני לא מאמין באמונות טפלות, אבל הבוקר כשראיתי חתול שחור,
ירקתי פעם אחת. שיהיה. להזיק זה לא יזיק, גם אם אני יודע שזה
לא יועיל. ואם אף אחד לא רואה, זה כאילו זה בכלל לא קרה. זה
בכלל לא כמו השכנה שלי רבקה ובעלה משה, שנעולים כל החיים שלהם
על אמונות טפלות מטופשות, ולא מבינים שזה הכל שטויות. כשהם
באים אלי לפעמים לאכול ארוחת ערב, רבקה לא מרשה לבת שלה אורית
לשבת בקצה השולחן, למה כי היא לא תתחתן שבע שנים, והילדה כבר
בת עשרים וחמש. לא שזה יעזור לה הרבה, כי גם ככה היא מכוערת
כמו קוף ואין לה כסף שירצו אותה בשבילו, אבל העיקר לא לשבת
בקצה השולחן, כי זה מה שיעשה את כל ההבדל. רבקה גם מאמינה
שלשבור מראה זה מזל רע, ושלעבור מתחת לסולם זה אפילו עוד יותר
גרוע. כשעשו למטה שיפוץ היא היתה עוקפת את הסולמות של הצבעים,
ואם חס וחלילה היתה עוברת בטעות מתחת לאחד היא היתה חוזרת
אחורה וממלמלת לחשים שונים ומשונים.

פשוט טירוף, הרמה שאנשים מוכנים להידרדר אליה.
היתה לי פעם חברה שכשנתתי לה שרשרת עם שלוש עשרה פנינים היא
סירבה לענוד אותה עד שהלכתי לצרף וסידרתי שיוסיפו עוד אחת, כי
שלוש עשרה זה מספר שמביא מזל רע. אבל היא בכלל היתה פסיכית
לגמרי, כשקנתה מיטה חדשה זרקה לתוכה אורז, נגד עין הרע. מזל
שנפטרתי ממנה, פשוט מכה האנשים האלה.

היום בצהריים הגעתי הביתה ומצאתי בתיבת הדואר שלי מעטפה רשמית
כזאת, חומה. בפנים היה מכתב מהאוניברסיטה, שלא התקבלתי ואאלץ
למצוא מקום אחר ללמוד בו. חבל. הייתי צריך לירוק שלוש פעמים על
החתול, פעם אחת זה כנראה לא מספיק.