זה שוב חורף...
את יודעת???
אני יושב מתחת לעץ שלנו...
אני יושב וכותב לך.
כמו אתמול,כמו שלשום,כמו ביום הזה לפני שבעה חודשים...
אפילו העץ מתגעגע אלייך...
הוא משיר עלים...
את רואה????
ואני...אני אומן מיוסר שנגמרו לו המילים...
צייר כושל שהעיפרון שלו הפסיק לכתוב ואי אפשר לחדדו כבר שבעה
חודשים...
מנסה לצייר ,עם החול, עם הדמעות, מנסה ליצור תמונה של רוח..
היא בוכה..
מסתבר שהיא מתגעגעת גם...
את שומעת???
את שומעת אותה שורקת??
החורף..
אני זוכר איך אהבת את השלג..
ואת ריח גלי הים ...
את בהחלט ידעת איך לאהוב...

המקום שלנו...
הזמן שלנו...
החלום שלנו...
אני יושב במקום שלנו לבד..מעביר תזמן שלנו לבד...
כנראה שביום מן הימים אני אאלץ להגשים את החלום שלנו לבד...

תראי איך אני כותב ...כלום לא ברור כל הרגשות שלי מוגשים על
דף..
ו..
תהנו מהסלט..!!!!


לפעמים אני רואה את הדמות שלך בלילה יושבת על  אדן החלון
ומביטה לכוכבים..כל כך אהבת אותם...
לפעמים אני גם שומע אותך בוכה..
הבכי שלך מהדהד לי בראש...
הוא לא רוצה לצאת !
הוא משגע אותי!!
ואני..אני משתגע...

מנסה להחזיק עוד יום ועוד שניה...
נאחז בתקווה שאולי רק אולי עוד כמה שנים אני אגשים את החלומות
שלנו בשבילי..
אבל בעיקר...בעיקר..בעיקר בשבילך!
בתקווה שזה ימלא חלל חסר...

בנתיים עברו כמה שנים הגשמתי את החלום שלנו...
אני הצלחתי את רואה?!?!?
אני הצלחתי..
אבל את לא יכולה לראות...
חחח..כמה תמים בן אדם יכול להיות??
רואה...איך תראי???!!!!
איך????

מסתבר שההצלחה והגשמת החלום לא בדיוק מילאו את החלל...
סביבי יש הרבה אושר, הצלחה, אישה וילדים...
כל מה שרציתי אי פעם...
כולם סביבי מאושרים..
ואני??
אני עדיין מתגעגע!