רגע אחד של מבט לא ממוקד,
הסכר הוסר וגם הרסן הותר.

כמו צירופי אותיות, יחד מרכיבים עלילות.
כוכבים מתגלים ונסיכות נחנקות.

לשם תאורה וחום. רק מבט,
שרפה מתפשטת, הגיץ הוצת.

קשת גזורה, כמו באותה יצירה.
אות לברית עתיקה ודהויה.

ארומה כואבת, מפלסת דרכה.
אל תוך תודעה רדומה מכוונה.

הרגע ההוא, פוצל לשניים מחוזקים.
מבטי שוב מבחין בסכימת הזמנים.

אין זרם, חורים, הקדשות וגיבורים.
מפץ גדול המיס כעת גם את כל הצפרדעים.