א.

חולפים לילות עם שינה פרומה
של ידיעה וחוסר-ידיעה
לאן יובילו החיים היומ-יומיים
המתנהלים עבורך ע"י אחרים;
אירועים ונסיבות בלי שליטה
ואתה, המריונטה, מבצע בלי תחושה.

ואז אתה מקיץ עם ההחלטה
שאתה חייב להתנתק מן השיגרה
ולטפטף עצמך אל תוך הסדקים
של המעשים היומ-יומיים,
לפרוץ מהגולמיות הנוקשה
עוד בטרם יישמעו הדי הגויעה.

אתה חומק לשהות עם חומקת
ויוצר צורת חיים אחרת,
שם שולטים רק התחושה והרגש
ואתה ממש מתמוסס אל היוליות גועשת-
לפרפר כנעקד אל צמאון היצר
לנעוץ סכין חרישה בבתולית מייחלת.

ואז אתה צונח רגוע ומיוגע
תחת כיפת בראשית כחולה,
כחומר אחר ביד היוצר(ת);
חש עכשיו כביום עצרת
באירוע אשר בו אתה השולט
כי המריונטה הפכה לאריה השואג.

ב.

ובין יצירה ליצירה...

בעוד הדי האירוע הולכים על רכסי הזמן-
אתה, בלב כמה ובנפש חפצה, מבקש את כל הזמן,
אבל יודע כי זה בלתי אפשרי בגלל הנסיבות
ומסתפק באיסוף אדוות הסערות
מתוך הזיכרונות שבים הדממות,
מצפה לבת-קול שתבוא מן הדומיות
ותכריז, תשאל: "היום אתה יכול?"
ומיד אש קטנה תיפח מן הרוחות,
מפרשי היצר יתכוננו להפלגה
בים דבק המגע... אל מחבר ההוויה.



20/01/05 ©