|
השקט שבי מרמה אותי
מרחף על צלקות קרח ומאובני קונכיות
דחיסת הכאב
משתקת
אשליית חיוכים גליים מוקצפים
מתהדרת
ברוגע שטוח
אין שום יופי בשתיקה הנובלת
שעלעליה מתפרקים
נספגים בתהומות העשנים
במחצבי האש
היגון דומם
מדמם בסמוי
|
|
|
"למה החלטתי
לעבוד בזה? כי
אני אוהבת
ילדים..."
- מתוך "קוים
לדמותה של
הפדגוגית
הממורמרת",
עם-אובד, 1996. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.