רותמית כהן / אשליה |
נפרדנו לשלום במקום המוכר והשנוא עליי ביותר
השתוקקתי לסימן ...
מילה...
נשיקה...
או אולי מבט... שיאמר לי "אני שלך"?
כשהבטתי בך בפעם הראשונה
היה זה הכל עבורי
הסיבה לקום בבוקר התבהרה כתכלת של שמי קיץ זוהרים
חיוכך מילא את לבי בתחושות שלא ידע מימיו...
לגימה אחר לגימה
מילה אחר מילה
לבי זעק מתוכי שהוא רוצה אותך
ואת? בקור רוח... נהנית מצלילי המוזיקה המזויעים
הזמן רץ... הימים חולפים
ואני עודני משתוקקת לסימן
אבל מאותו היום המיוחד
שבו היית הכל עבורי...
מאותו היום שהבטתי בך בפעם הראשונה
הייתה זו הפעם האחרונה
ולבי עדיין זוכר את חיוכך הנפלא...
חבל... חבל שהייתה זו רק אשליה...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|