|
הספרים שלך הם כר-מראשותיי
נר-הלילה שלי הדולק בחשיכה.
הספרים שלי מביטים עלינו
בעצב מצד הדרך המתפתלת
דרך מכשולים אל הכוננית
קופסאות האיפור שלך
משחקות מחבואים עם הדיסקים שלי
מתחת הבגדים שלי לבושים בבגדים שלך
שורדים בסירות-הצלה זמניות
מי יציל אותנו?
ריצפה שהיא ים-גבה-גלי עד רוגש סופות
עוזרת עם שואב-אבק
ששואב ברעש גדול את חלומותינו. |
|
|
חחח...בועז רימר
כתב שהוא לא
מורה במתנ"ס..
בשפת
הפסיכולוגיה
קוראים לזה
הכחשה עצמית.
-לכולם יש
קריירה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.