בדרך-כלל רק בעיתות עצב יש לי השראה לכתיבה,
וזהו ניסיון ראשון שלי לכתוב על אהבה.
אף-פעם לא ידעתי שיש בי כזו עוצמה לאהוב,
אף-פעם לא חשבתי שיכול להיות כל-כך טוב.
שאני אמצא מישהו כמוך שיתאים לי בדיוק,
כמו סיר למכסה, כמו פקק לבקבוק.
וכמו בפאזל מורכב, בו הכל משתלב,
שהבליטות אצלך יחליקו לשקעים אצלי בלב.

אתה חלק ממני, הדבר הכי חשוב בחיי,
לא עוזב אף לא לרגע את מחשבותיי.
וגם אם הייתי רוצה, לא הייתי מצליחה
לשים את הקו בו נגמרת אני, ומתחיל - אתה.

אני אוהבת לנסות להרגיש קטנה ולחבק אותך
ושניה אחרי זה, להיעלם בין זרועותיך.
להתנשק לאט בחושך, בלילה של חורף קר
או להיסחף בתשוקה בוערת, כאילו אין מחר.
ותמיד לפני שנלך לישון ונעצום עיניים
אני אנסה לסחוט ממך עוד נשיקה או שתיים:)
ואז כשתירדם, אני אגניב מבט אליך
ילד יפה שלי, שקוע בחלומותיך.

אבל אתה לא סתם ילד יפה ומאהב מצויין,
אתה הבנאדם הכי חשוב לי בעולם.
חבר אמיתי, שמבין אותי גם בלי מילים,
ולא נוטש אותי גם ברגעים הקשים.
תמיד מופיע ועוזר, בדיוק כשצריך,
מחזק אותי ונותן לי עוד כוח להמשיך.

וכך דרך הקורס, הצבא והמדור,
יש המון רגעים משותפים לזכור.
את  הנסיעה המשותפת מבית השריון אל הקורס,
את השיחות ליד החלון בלובי, שנעשו בהיסוס.
את הלילות הקרים על הרצפה במסדרונות
ממשיכים לדבר בלילה, עד השעות הקטנות.
את היציאה הראשונה אל החוף הריק,
השניות שבהן ידענו שאנחנו עומדים להתנשק.
החודשים שבקורס בהם בילינו ביחד,
והימים בטירונות בהם הסתבכנו ביחד.
את כל התקופה החדשה הזאת אני עושה איתך,
ואתה חלק בלתי נפרד ממנה, ואני חלק ממך.

אז תודה על הכל, על זה שאתה כזה מדהים
חם ואוהב, מצחיק, חכם, מתוק ומקסים.
ובקיצור מישהו נדיר שהתמזל מזלי להיות
חלק מחייו, בתקופה הזאת.
פשוט לא יכולה לדמיין מצב שלא נהיה ביחד,
ובלב שלי יהיה שמור לך מקום לעד...