אפילו אם אוהלך נטוע במרחק
שבקצה אופק העין,
אוגר עינוגים בתרמיל
צידה לי אלייך,
בדרכי
זר פרחי אדמה מחייכים
נושקים אהבתי לך
אוסיף לי משא
כשאת בשמיכתך מכורבלת
מחכה.
בידים פתוחות
נושק לסלעים
כתמי דם אדומים
כפריחת כלנית משאיר
נתיב של ערגות
לעוקבים, נמשכים
לניחוח העולה מגופך
כשטל תשוקות מתחיל לנטף
מלחלח אותך
וקורא בי אלייך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.