[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מורן דרי
/
טוב לי

ההתחלה...
נראית כה רחוקה - כה תמה וילדה, מאוהבת ומסוחררת.
כמה טוב היה לי כשריחפתי על ענני התשוקה, האהבה והזיונים.
הכרנו כשהייתי בת 20. אני זוכרת שקבענו במעין פאב-מסעדה והוא
איחר וכבר חשבתי על ללכת משם - במילא אני עוד מעט מתחילה
לעבוד... ואז הוא הגיע כולו מלא התנצלויות על האיחור - פשוט
היה לו פנצ'ר בגלגל - ואני כבר צחקתי עם עצמי "מה כבר יכול
לצאת מדייט ראשון שמתחיל ככה דפוק..."
שתינו יין ואני דיברתי כמו תמיד כשאני שותה אפילו קצת יין - על
הכל והרבה, והוא שתק לו, בוחן ומתבונן, מרוחק והכי קרוב -
העיניים שלו בלב שלי מהמבט הראשון, כה חמות וחכמות, כה נוגות
ושמחות יחד.
כשיצאנו הוא ליווה אותי לרכב ואמר לי "לילה טוב" בקרירות,
הייתי בטוחה שלא נתראה עוד.
התנעתי את הרכב וכמובן שלא נשכח חגורות בטיחות ואורות ו...
דפיקה חזקה על החלון: "זה בסדר אם אתקשר אליך השבוע?"
"לא, זה יהיה נחמד", עניתי, וכל הדרך לעבודה (שעה שלמה!)
חייכתי כאילו זכיתי במיליון דולר.

הכל היה מהיר ואינטנסיבי מאותו יום. האהבה שלנו הטרופה הזו -
שיחות נפש אל תוך הלילה כמו שאני אוהבת, להתפלסף על הכל, לנתח
את הכל, לטעום מהכל ולנסות הכל. האהבה שלו אלי בלעה הכל. היא
בלעה את מכאובי הילדות שקוננו בי, את הכעס על העולם ועל עצמי
ועל...
נשארנו הוא, אני והעננים.
שם ריחפנו לנו חסרי מימד הזמן והמקום, עם התחייבות אחת - לממש
את אהבתנו.
נשמנו אחד את השני כל היום וכל הלילה, ובלילה - היום שלי,
היינו מתנים אהבה ללא גבולות. הוא היה מביא אותי לשיאים שלא
ידעתי שקיימים - אורגזמות אדירות שנכנסות בי כמו קרונות רכבת
אינסופית של עונג עילאי! כמה הייתי אוהבת לשמוע אותו גומר
בתוכי, נאנק ונאנח מעונג.

התבגרנו קצת. כבר שנתיים עברו מאז אותו פנצ'ר מבשר עתיד צולע
ואני איתו ואיתה - האהבה שלי.
העולם המבוגר הזה. כמה אני שונאת את הנורמות המוכתבות המכתיבות
- נכון, אני צריכה לעשות מה שאני רוצה - אבל על מי אני עובדת?
אני צריכה ללמוד משהו שגם יכניס כסף, כי בטח שאין לי יותר מדי
מזה (כסף... איזה דבר נורא וחיוני), גם אבא ואמא די יהיו בשוק
אם הילדה החכמה (אני!) לא תלך ללמוד וכי ככה צריך - לימודים זה
חשוב!
אז אני הולכת ללמוד. ולעבוד. ולהתבגר. השגרה מתקרבת, אני
מרגישה אותה מחלחלת. "שיגרה זה רע" - אמרו וצדקו.
ננסה לעצור את זה.

עברנו. עברנו לגור ביחד, עם הכלב וטוב לי.
טוב לי כל כך ללכת לי סתם ערומה בדירה, טוב לי לישון כל לילה
(טוב, כמעט כל לילה - חוץ מבלילות שאני עובדת), כשהוא מחבק
אותי מאחור ומגן עלי, וכשאני מרגישה ששום דבר ואף אחד לא
יכולים לפגוע בי. לא עוד.
טוב לי להזדיין בכל פינה בבית, טוב לי לכבס את הגרביים
המסריחות וטוב לי להיות בשקט שלי עם עצמי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אמרות זה חרא של
דבר. ידפקו לכם
את החיים.

גם זאת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/2/05 19:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מורן דרי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה