אינני מבין את עניין הזמן אדוני. בחיי, הזמן הוא רפלקציה
מושלמת לעובדה הפשוטה שהאדם שונא נוחיות. אילולא היה הזמן הכל
היה מתנהל פה אחרת. רגוע יותר. תהליך הבליה של גוף האדם, הנקרא
גם 'זיקנה', היה נתפס בצורה שונה לגמרי. ההבדל בין האדם לחיה,
הוא שהאדם מסוגל לשרוד בכל מקום, אך גם בכל מקום אין האדם יכול
לשרוד. יש לו מצפון שאוכל אותו מבפנים, וידיים שאוכלות אותו
מבחוץ, ו"לחץ מנטלי", הוא מכנה את זה כשאיננו מסוגל לתפוס אי
נוחות מסויימת. השוני בין האדם לאל הוא פשוט מאוד. האל בורא
דברים כדי למשול בהם, ואילו האדם בורא דברים כדי להיות נמשל על
ידם.
ממש כמו עניין הזמן אדוני.
האדם המציא את הזמן כדי להיות נשלט על ידו. בעיקר על מנת שיוכל
להסביר כל מיני תופעות התישנות ודברים שנשגבים ממנו, כמו
האלוהות, הבריאה, הטבע ועדת השועלים בנגב.
אם נוכל לחשב את הזמן בצורה אחרת לגמרי, חיינו ישתנו לבלי
היכר. אם נספור את הזמן בימים ולא בשעות בדקות או בשניות, היום
יהיה ארוך יותר וממצה, ולא נהיה מוגבלים בתוך המסגרת הנקראת
זמן. ככל שיחידות החלוקה של הזמן יגדלו, כך יהפוך האדם לחופשי
יותר.
מי יתן ולא יקח זמן עד החופש הנצחי!

                                      אמן!