זה קרה בלילה ינואר קריר במיוחד, גשום וקצת אפל,
לא רק בגלל שזה היה לילה, אלא בגלל התחושה ששררה באותו היום,
באותו יום לא היה לי כוח להתעורר לעבודה והעדפתי להישאר בבית.
הבנתי מייד שזאת הייתה בחירה לא נכונה לעשות, אחרי שניתקתי את
שיחתי עם מנהל העבודה, קמתי מהמיטה למקלחת.
התקלחתי - ממש לא בחשק של להתקלח, אלה בחשק של לחזור למיטה ולא
להתחיל את היום הזה שנראה גרוע מתמיד.
"יום שישי...", חשבתי לעצמי... זה יכול להגיד המון לבן אדם
מסוים, ושום דבר לבן אדם אחר.
אני הייתי מהסוג שלא אוהב ימי שישי, אני ראיתי ביום שישי יום
רגיל בשבוע שלמחרת אפשר לישון נורמאלי.
לצערי, או למזלי אולי, לחברים שלי אף פעם לא הייתה את הבעיה
הזאת והם תמיד אהבו למשוך אותי להמון סבל באותו היום.
לא ידעתי מאיפה זה יבוא היום, אבל ידעתי שזה בא. כמו ענן שחור
מעל הבניין שבו אני מתגורר במרכז הארץ, זה הגיע וזה הגיע ברעש
גדול מאוד.
הצלצול בדלת גרם לי לקפוץ מהמקלחת, לנגב ,לכסות את עצמי ולרוץ
לדלת כמו עקרת בית חסרת מעצורים,
תוך כדי דילוגים מעל מכשיר ספה וכסא, הגעתי ליעד בעודי מסובב
את המפתח ומציץ לתוך חור העינית לבדוק שאין כחול באופק.
כחול לא היה וזה גם לא היה שליח הפיצה. אלה בן אדם שהכרתי מאז
שאני זוכר את עצמי, ומאז שלראשונה לקחתי לידיי את הצמח האסור,
הוא היה אחד החברים הטובים ביותר שלי, שנהגו לקפוץ אליי מדי
יום עם פרח חדש כדי לדבר על החיים וסתם להעביר את הזמן.
לרוב החברים שלי, לא היה את הלוקסוס של לגור לבד, לכן הם ניצלו
את הדירה שלי לקאנטה שלהם באופן קבוע, ואני, ממש לא התנגדתי
לעניין.
לא פעם מצאתי את עצמי מסטול אימים בין אנשים שאני רואה בפעם
הראשונה ועוד בבית שלי.
בכל מקרה, עידן לא היה כזה, אותו הכרתי טוב מאוד, גם את ההורים
שלו וגם את אחותו שנהגה לבוא לבקר אותי 4 פעמים בשבוע.
עידן לא התערב בעניין הזה והתנהג כאילו הוא לא ידע מזה. למרות
שתפס אותנו כמה פעמים אצלו באמצע תנוחות אינטימיות בלי הרבה
בגדים, עידן עדיין התכחש לעניין.
- "מה קורה קס?"
- "הכל טוב... סגור ת'דלת, אני הולך להתנגב"
עידן נכנס, קצת רטוב מהגשם שירד בחוץ, נועל את הדלת מאחוריו
ומתיישב על הספה.
- "יש משהו מקוסס?", הוא שאל.
- "לא, תקסס אם בא לך", עניתי לו בדרכי למקלחת לסיים את מה
שהתחלתי.
עדיין נוטף מים, אני מגיע למקלחת להתייבשות מהירה. שמעתי את
עידן שם מוזיקה בסלון, וידעתי שזה הסימן לישיבה.
התלבשתי ויצאתי מהמקלחת לסלון, עידן הכין כבר קססה מוכנה,
והתחיל במלאכה, התיישבתי לידו וחיכיתי שתורי יגיע.
זה ממש מוזר העניין של התורים האלה בישיבות, זה כאילו שכולם
יודעים שצריך להיות תור, ואיך הוא צריך ללכת וזה כאילו קבוע
מראש, אבל אף אחד לא קרא את זה בשום מקום.
העניין הזה הטריף אותי לפעמים, תהיתי לעצמי לא פעם איך המכשיר
ידע למצוא את דרכו אליי דרך כל האנשים מסביב ועוד נשאר מלא.
שוב נעמדתי מול המכשיר בידי, שואף את העשן ונרגע מהיום שרק
התחיל לפני 10 דקות.
- "קס, יש לך תוכניות להיום?", שאל אותי עידן,
- "לא, לא במיוחד... חשבתי להישאר בבית", ניסיתי להישמע הכי
אדיש שיש,
ידעתי שעידן ירצה למשוך אותי החוצה בגשם וממש לא היה לי כוח
לזה. אז ניסיתי להוריד אותו מהרעיון ולארגן לי חברה לערב.
- "תקשיב, אנחנו היום עושים משהו".
- "עזוב אחי, אני נשאר בבית כנראה"
- "למה?"
הוא תמיד חייב לשאול את זה!, הוא שואל למה, אני עונה ואז הוא
נותן איזה תשובה מתוחכמת מטופשת בהחלט, שאני בעודי מפוצץ, לא
יכול להשיב עליה כמו שצריך ובגלל זה מפסיד בוויכוח.
הפעם זה לא יקרה חשבתי לעצמי. הפעם הוא לא יצליח לעשות את זה.
- "ככה!", עניתי.
- "תקשיב, אם אתה נשאר בבית אתה סתם מבזבז יום שישי, אתה יכול
להישאר בבית כל השבוע, אבל דווקא בשישי אתה נשאר בבית?, אם תצא
רק היום, תוכל גם מחר להישאר בבית, ולהנות היום."
- "טוב אחי, לאיפה יוצאים?"
שיט! שיט! ידעתי שזה יקרה לי שוב, ולמרות זאת הסכמתי. אני
אצטרך להתמודד הערב עם המון דברים אם זאת הדרך שהיום הזה התחיל
התחלתי לחשוב, לאיפה יכל להוביל המוח של עידן את הרגליים שלי
והדף נייר שהיה מונח על השולחן?

- "הולכים לסינמה סיטי!"
- "מה?!"
- "מה ששמעת, אנחנו הולכים לסינמה סיטי."
- "זה נמצא בקיבינמט, איך נגיע לשם?"
- "אנחנו נגיע לשם בטרמפים".
- "אני לא לוקח טרמפים"
- "למה?"
- "עזוב, נסע בטרמפים"
- "טוב, תתארגן ויוצאים".
שוב הכנסתי את עצמי לזה, שוב מצאתי את עצמי באמצע יום שישי
רגיל, שהתחיל דיי גרוע, ולא ידעתי לאיפה הוא יתגלגל.
עידן בינתיים גלגל בסלון ואני התחלתי להתלבש, רציתי ללבוש המון
בגדים כי ידעתי שהולך להיות לי קר,
אם לא בגלל הרוח, אז בגלל ההרגשה הפנימית שלי. פשוט לא רציתי
ללכת לסינמה סיטי, לראות סרט, או אלוהים יודע מה.
הייתי מוכן לצאת והתייצבתי ליד הדלת, עידן בחן אותי ולאחר
שאישר שאני נראה בסדר, הוא אסף את הקססה ואת המכשיר ויצאנו
לדרך.
עידן היה בן אדם מאוד ספונטני, הוא יכל לקום ב 2 בלילה, לרצות
לנסוע לזיון בפתח תקווה, ואחר-כך להתארגן בירושלים ואז לחזור
חזרה לתל אביב - הוא היה עושה את זה.
והוא היה עושה את זה בטרמפים ועם סמים בכיס, ללא כל חשש.
זאת אולי הייתה תכונה מוזרה, אבל לאלה שהבינו את הראש של עידן,
לא הייתה כל בעיה איתו והם דווקא נהנו בחברתו.
ירדנו לכביש המהיר והתחלנו בתפיסת הטרמפים. ולפי מה שעידן סיפר
לי, זאת אמונה שלמה. בן אדם שעוצר טרמפים, חייב להיות גמיש
מאוד, בעל כושר סיבולת חזק וחסר שכל לחלוטין כנראה. לעמוד
באמצע כביש מהיר עם אצבע כלפי מעלה, בתקווה שמישהו יעצור, זה
היה ממש טירוף וזה היה דפוק אפילו לחשוב, שמישהו יעצור לשני
זרים.
עם המצב של היום, לך תדע את מי אתה מכניס לאוטו, או עם מי אתה
עולה לטרמפ.
בכל מקרה, לאחר 20 דקות של עמידה ברוח, נעצר אוטו לבן, הונדה.
ובתוכו אישה כבת 25, נראית טוב, עוצרת ומחייכת אל עידן.
עידן תיאם איתה את המיקום שאליו היא נסעה ומסתבר שהיא הייתה
צריכה לקפוץ לאנשהו בהרצלייה ואז להגיע לסינמה סיטי גם כן.
עידן החליט ללכת על זה, ואפילו בלי לשאול אותי זינק לתוך האוטו
והורה לי לעשות זאת גם כן.
לא הייתה לי ברירה, פתחתי את הדלת האחורית של המכונית
והתיישבתי בפנים.
בפנים היה חם, מוזיקה ניגנה ברקע וריח מאוד מוזר היה באוויר,
לא זיהיתי אותו, אבל הרגשתי במשהו מוזר מאוד.
סגרתי את הדלת והתחלנו לנסוע לכיוון הרצלייה, האישה הציגה את
עצמה כסיוון, סטודנטית למשפטים שהתחילה את דרכה לא מזמן תוך
כדי השלמת בגרויות קשה,
היא דיברה עם עידן ואני החלטתי לא להתערב. הקשבתי לשיחה
וניסיתי להבין על מה הם מדברים,
סיוון סיפרה, שהיא בדרך להרצלייה כדי לפגוש שופט חשוב, שאמור
לעשות לה בחינה ולקבלה לפרקליטות המקומית.
סיוון גם אמרה, שלמרות שהיא חדשה באוניברסיטה, היא חושבת שיש
לה מקום בפרקליטות בגלל כישוריה האחרים, שאותם היא לא הזכירה.
- "מעשנת?", שאל עידן,
- "סיגריות?", סיוון שאלה בחזרה,
מעניין, לפי דעתי רק בן אדם שמעשן גאנג'ה יכול לשאול שאלה כזאת
וסיוון ממש לא נראתה כאחת כזאת. זה נראה מאוד מוזר מהצד, אבל
עידן לא היסס,
- "לא", ענה עידן
- "אז כן"
- "מה כן?"
- "מעשנת."
- "אה... לא סיגריות?"
- "לא"
- "אז... מה כן?"
- "לא סיגריות, כן".
- "מה?"
- "אני לא מעשנת סיגריות"
- "אה, הבנתי, חבל".
ועידן שתק. גם אני שתקתי, עדיין המום ממה שהלך הרגע באוטו
ומנסה להבין על מה לעזאזל הם דיברו.
המשכנו לנסוע, והגענו להרצלייה, מתקרבים לבניין משרדי גדול.
סיוון שאלה אם אנחנו רוצים להיכנס פנימה כדי להיות במזגן ועידן
אמר שהוא רוצה לשירותים, אז יצאנו יחד איתה מהאוטו ונכנסו
פנימה.
כשנכנסתי, נזכרתי בכל אותם שיעורי אזרחות המדברים על הרשות
השופטת המבצעת והמחוקקת. סיוון רצתה להיות חלק מהשופטת, אזרחית
למופת.
הייתי גאה בה, למרות שבכלל לא הכרתי אותה. ובעודי חושב על כל
העניין, היא נכנסה למעלית ועלתה לקומה שנייה, אני ועידן נשארנו
בלובי.
- "בוא נמצא שירותים אחי", אמר לי עידן,
- "טוב" הסכמתי, והתחלנו ללכת לכיוון המעלית.
אחרי שחקרנו ביסודיות את הקומה הראשונה, נוכחנו לגלות ששירותים
לא היו שם, היו שם הרבה פועלים ועובדים זרים שנעצו בנו מבט
מסתורי, כאל מאכל.
זזנו לקומה השנייה ונכנסו ללובי גדול, עם 5 דלות.
היה ממש מוזר לחפש את השירותים במקום כזה מסריט ומוזר, אבל
היינו חייבים לנסות.
הלכנו לאט לאט במזדרון, עד שנתקלנו בחדר פתוח למחצה, שרשום
עליו "מר. שגיא כהן", הוא בטח היה מישהו חשוב, אם רשמו את השם
שלו על הדלת חשבתי לעצמי.
עידן התקרב לדלת וניסה לפתוח אותה, זה לא הלך לו, הוא הסתכל
עליי ואמר לי בשקט לעזור לו,
התקרבתי, ודחפנו ביחד את הדלת, משהו חרק ואז נשבר והדלת נפתחה
במהירות ובכוח.
אני ועידן נפלנו על הרצפה, מסתכלים לתוך החדר ובוחנים את מה
שאנחנו לא מאמינים שאנחנו רואים,
על הרצפה, הייתה סיוון, יושבת על הברכיים מול בן אדם מבוגר
שהסתכל עלינו בתדהמה, מייד היה ברור מה היו מעשיה של סיוון
באותו מקום וזה לא היה לחפש את העט.
סיוון באמת התכוונה לכך שיש לה כישורים אחרים, בהם היא מתכוונת
להשתמש על מנת להתקבל לפרקליטות.
אחד מהכישורים האלה כנראה היה, היותה של סיוון קרצייה אמיתית,
קרציות אחרי הכל ידועות לשמצה בכישורים שלהם למצוא...
העניין לא היה ברור ועידן לא נראה מרוצה, הוא התרומם מהרצפה
והתחיל ללכת אחורה לכיוון היציאה, קמתי אחריו והתחלנו ללכת,
שמענו את סיוון קוראת לנו מאחור, אבל לא עצרנו, המשכנו ללכת
מהר מאוד למעלית ולפני שהספקנו להיכנס, עידן שם לב לשלט 0 0
ליד המעלית.
עידן היה מאושר, סוף סוף הוא מצא את מה שהוא חיפש, למרות שבדרך
מצאנו משהו מעניין עוד יותר.
עידן נכנס לשירותים, ואני אחריו,
- "נעל ת'דלת", אמר עידן.
נעלתי והסתכלתי עליו כשהוא שולף את המכשיר ואת הדף.
- "כאן?!" נדהמתי
- "כן כן, ועכשיו". אמר עידן והתחיל למלאות את המבחנה,
מוריד ראש, ועוד אחד, הוא נותן לי ת'מכשיר ונשען על הדלת.
לא היה לי הרבה מה לעשות בעניין וחשבתי שאם אני כבר כאן, מוטב
לי לעשן ולא לדאוג יותר מדי וככה עשיתי.
הורדתי שתי ראש דחוסים, והסתכלתי בעיניים אדומות על עידן, עידן
חייך, אסף את המכשיר, והיינו בדרכינו החוצה.
כששמענו את הקולות של סיוון בחוץ, היא הייתה עם מר שגיא כנראה.
אותו מר שגיא שלפני שנייה דיבר איתה דרך איבר מינו.
עידן נשען שוב על הדלת, מנסה לחשוב מה לעשות. התחלנו לשמוע את
הצעדים ממש ליד הדלת וכנראה שלא היה לנו מה לעשות.
אלוהים יודע מה הם עושים לאנשים שראו איך עובדת הרשות השופטת
בישראל ולמה הכל בארץ הזאת blows ו sucks.
בהחלט הבנתי את זה עכשיו, וכמה אירוני שדווקא השפה האמריקאית
(האנגלית הלא תקנית, יעני) היא זאת שתרגמה את כל זה להמחשה.

סיוון התחילה להקיש על הדלת וצעקה לעידן שיפתח. היא טענה שהיא
רק רוצה לדבר אבל שמתי לב שעידן לא ממש האמין לזה,
עידן היה בחור לא חכם במיוחד ולכן הוא רצה שהם ילכו מהדלת
במהירות, עידן חשב דקות בודדות ואז צעק
"תזוזו או שאני מפוצץ את הדלת!!!"
כזאת השתלשלות עניינים הייתה ממש לא לעניין, הנקישות פסקו
ועידן גם הפסיק להחזיק את הדלת, אני הייתי בהלם ועידן שכנראה
וויתר על כל דרך יציאה, פתח את הדלת.
מולו הוא ראה תמונה מצחיקה מאוד, של מר שגיא וסיוון שוכבים על
הרצפה עם הידיים על הראש, מוזר מאוד חשבתי לעצמי, אולי זה סוג
של תנוחה חדשה?
סיוון הרימה את הראש, הסתכלה על עידן,
- "תגיד, מה אתה עושה?"
- "שום דבר, רציתי ללכת לשירותים"
- "ומי צעק?"
- "אני."
- "למה?"
- "כי רציתי"
סיוון הייתה המומה, אבל התרוממה ונעמדה מול עידן.
- "תקשיב, אל תוציאו את מה שאתם ראיתם שם."
- "אנחנו ננסה" התחיל עידן לשחק.
- "מה זה תנסו?, למה אתם לא יכולים לא להוציא את זה וזהו?"
- "כי אם נוציא את זה, נוכל לקבל דברים על המידע." עידן הוכיח
את עצמו כחכם ממה שהוא נראה,
מסטול לגמרי, הוא הסתכל על מר. שגיא וסיוון שהסתכלו עליו במבט
מוזר עוד יותר משלו.
- "מה אתה רוצה ילד?" שאל מר. שגיא את עידן.
- "ווילה בקיסריה" ענה עידן מתוך שנינות שלא כל-כך הייתה בו,
מר שגיא הרים גבה,
- "אתה רוצה לשחק איתי?, תפסיק עם השטויות ותגיד מה אתה רוצה"
עידן שהיה בחור ספונטאני ולא ידע הרבה פחד. החליט לא להסס
לשנייה, ופלט.
- "קילו."
- "מה קילו?"
- "אני רוצה קילו."
- "מאיפה אני אשיג לך קילו?"
- "בדואים, מאיפה אני יודע, בטוח יש לך כיוון לקילו."
אני הבנתי על מה עידן מדבר, ולפי מבטה של סיוון, גם היא הבינה.
עידן דיבר על הצמח האסור, סם הפולחן, והסם המסוכן ביותר לאדם -
המריחואנה.
עידן לא רצה פחות או יותר מקילו מריחואנה והוא לא פחד להגיד את
זה בפנים למר. שגיא.
זה היה ממש טיפשי מצידו, אבל עידן כנראה היה מסטול יותר מדי.
ולא ידע בכלל על איזה כוכב הוא נמצא.
- "הוא מתכוון לגראס", אמרה סיוון
- "מה?! אני נראה לך סוחר, ילד?!" מר. שגיא אמר,
ועידן, מסתכל עליו ועל סיוון במבט של בן אדם שהרגע עישן אצלם
בשירותים ואומר להם ישר בפנים.
- "תמצא לי קילו סבא ונראה מה נעשה"
מר. שגיא היה המום וסיוון עוד יותר, שניהם נעמדו מול עידן,
בוחנים אותו כאילו מתכוונים לתקוף, הם התלחששו בינם ולבסוף
סיוון אמרה, שהיא תוכל להשיג קילו.
עידן פקפק בזה, אבל עדיין לא היה סגור על היותה של סיוון
סאחית, לכן הוא החליט להאמין וללכת על זה.
ירדנו למטה יחד עם סיוון והארנק של מר. שגיא, ונכנסו לאוטו.
סיוון התניעה והתחלנו לנסוע ללוד. לוד, חשבתי לעצמי, זה
הברונקס של ישראל כנראה.
כל מי שגר בלוד בליינד התנסה בסמים, או הרג מישהו, או עשה משהו
דומה. לפחות זה מה שנתנו לנו להרגיש בטלוויזיה ובחדשות, כל יום
הייתה פשיטה בלוד, או עוד מישהו נרצח.
וזה היה מאוד מסריט לנסוע עם ארנק כזה ללוד, אבל סיוון ידעה מה
היא עושה, כנראה שהכישורים שלה היו ידועים גם בקרב סוחרי הסמים
בלוד,
הבנו את זה ישר כשעצרנו ברחוב הרכבת ובחוץ חיכה איש עם מטריה
ומעיל ושקית שחורה.
סיוון התקרבה אליו, שלפה מהר כמה שטרות, נתנה לאיש, חטפה את
השקית ונכנסה לאוטו. מתניעה במהירות ומתחילה לנסוע,
סיוון נתנה את השקית לעידן,
- "זה על המשקל בדיוק קילו. עכשיו שניכם יכולים לשכוח ממה
שראיתם"
עידן חייך, "נכון, ועוד איך..."
הוא הסתובב אליי,

-"קס, יאללה הגענו, בוא נצא או משהו נלך לשירותים."
-"אה? לאיפה הגענו אחי?"
-"לבניין המשרדים שסיוון צריכה, בוא נכנס איתה כדי לא להישאר
בגשם"
סיוון יצאה מהאוטו ועידן אחריה, פתחתי את הדלת ומצאתי את עצמי
מול בניין המשרדים שראיתי לפני כחצי שעה.
זה נראה ממש מוזר חשבתי לעצמי, הרי כל זה קרה לי לפני דקות
בודדות. למה אני כאן שוב?
עידן וסיוון התחילו להתקדם לבניין ונכנסו, נכנסתי אחריהם,
עדיין חוקר את הסביבה שהכרתי, סיוון נכנסה למעלית ועלתה לקומה
שנייה.
אני כבר ידעתי מה היא הולכת לעשות שם ולמה עידן חיפש את
השירותים, לאחר שראינו את התמונה בחדרו של מר. שגיא שוב נכנסו
לשירותים לעשן,
שוב מצאנו את עצמנו באותה הדילמה שקרתה לפני שנייה ועידן צעק
שהוא יפוצץ את הדלת.
לפני שיכולתי לדעת מה קורה, מצאתי את עצמי יושב במכונית ברחוב
הרכבת בלוד, כשסיוון נכנסת לאוטו עם שקית שחורה,
נותנת את השקית לעידן ואומרת,
- "זה על המשקל בדיוק קילו. עכשיו שניכם יכולים לשכוח ממה
שראיתם"
עידן חייך, "נכון, ועוד איך..."
הוא הסתובב אליי,

ושוב פלט מפיו
- "קס, יאללה הגענו, בוא נצא או משהו נלך לשירותים."
זה היה ממש מוזר, לא רציתי לענות ולא להקשיב, פתחתי את דלת
האוטו, מתחיל לרוץ לכיוון שממנו באנו הרגע.
בעודי רץ, רואה את האוטו המתרחק ואת הבניין שלא רציתי להיכנס
אליו שוב, חשבתי לעצמי שסוף סוף פתרתי את התעלומה ויצאתי מכל
העניין הזה,
לא שמתי לב אפילו, שאני רץ במסלול התנגשות ישיר לאוטו שעמד
בכביש,
כמו כל כלב גרוזני מצוי, נכנסתי לתוך אוטו חונה ונפלתי ארצה.
עדיין מתאושש ומנסה להעיף את הגשם הנוחת לי על הפנים, אני
מתרומם ונעמד מול הונדה לבנה, עם דלת אחורית פתוחה לרווחה.
אני מסתכל קדימה ורואה את בניין המשרדים שלפני שנייה רצתי ממנו
כמפני אש. סיוון יצאה מהאוטו הלבן, ועידן יצא אחריה.
- "בוא נזוז קס", אמר לי עידן.
באמת שלא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי איך לשנות את זה, ולא ידעתי
איפה אני נמצא.
החלטתי ללכת עם העניין, ולקוות שזה חלום בלהות רע מאוד. הגשם
היה מאוד רטוב, והיה לי קר, ידעתי שזה לא חלום, אבל המשכתי
ללכת.
עלינו לקומה שנייה שוב, אני ועידן, עוברים ליד החדרים, בעודנו
מתקרבים לדלת שכתוב עליה "מר. שגיא כהן".
- "עצור עידן," החלטתי לפעול.
- "מה קרה קס?"
- "אם אנחנו נכנס לדלת, אנחנו נראה את סיוון יורדת למר.
שגיא."
- "מה אתה מדבר שטויות?" עידן התקרב אל הדלת ופתח אותה,
מציב אותנו שוב בפני אותה תמונה מזוויעה של סיוון מול מבצעת
מין אוראלי עם מר. שגיא, שהיה כנראה שופט מכובד מאוד.
עידן הסתכל עליי, הסתכל על סיוון, הסתובב והתחיל ללכת לכיוון
השירותים.
לא יכולתי לסבול את זה יותר, רצתי לחלון, פותח אותו, מסתכל
למטה ובצעקה קופץ החוצה.
לא הרגשתי את הכאב, גם לא את הנפילה, כשפקחתי את העיניים לא
הייתי בחדר מלא רופאים, ולא ראיתי אור לבן מתקרב.
הייתי בתוך אוטו הנוסע באזור תעשייה בהרצלייה, בדרך לבניין
משרדים גדול...