את, זאת שהאירה את ליבי
שנתתי לה הכל, את כל מה שהיה
כן את שם, זאת שנטעה את שמה בראשי
ששמה הפך למילה נרדפת לאהבה.
זאת את ההיא שפרצה את הסכר
שמצאה בי תחושות שלא היו מעולם
ואת, שאמרת שיהיה בסדר
אומרת עכשיו שהכל נעלם.
ואת נסיכה חסרה כאן כל כך
שתתני לי סימן שאני בליבך
גם את מתוקה אצלי הפקדת
למשמורת, את חצי ליבך.
ושוב את עולה בזכרון
וממלאת אותי בטעם של עוד
וכן שוב זאת את שרק לא מזמן
היית בזרועותי כשבא לך לרקוד.
מי את פרפרית מטרפת ?
איך נגעת בליבי ממרחקים
ואת, ברבורית מהממת
השארת בי סימן לכל החיים.
ואת מבקשת עוד זמן לעצמך
עד שתדעי לאן מטיילים רגשותייך
ואת מבולבלת שקועה בעצמך
ואני כאן מחכה כמה שצריך, מתגעגע אליך. |
